הדמעות שהזילה ענבל בן דוד במסלול הנינג'ה, אחרי שבנה אלירן לחץ על הבאזר, סימלו יותר מאשר שמחה על הניצחון בדו-קרב והמסלול המפואר שעשה. אלירן בן דוד עבר מסע ארוך, מהיום שבו ראה במקרה את "נינג'ה ישראל" על המסך בטלוויזיה ועד לרגע שבו עבר את גיל הסף להרשמה והגשים את החלום.
"הייתי ילד ממש מלא", סיפר בן דוד ב"גלית ואילנית", "בשיעורי ספורט בבית הספר, כשהמורה היה אומר לרוץ ריצה של כמה סיבובים סביב המגרש, אחרי סיבוב אחד וחצי הייתי מת. לא יכולתי לרוץ יותר. זה מאוד עיצבן אותי ומאוד כאב לי, שכל החברים שלי יכולים לרוץ כמה סיבובים ואני לא יכול אפילו קצת לזוז. הייתי חושב על זה בלילה ובוכה".
"היה בי המון תסכול, רציתי לשפר את עצמי ולשפר את החיים שלי", הודה בן דוד, "הייתי כל היום במחשב, אכלתי שטויות ולא עשיתי שום דבר עם עצמי. הייתי בכדורגל ובכדורסל פה ושם, אבל זה לא ממש עזר להרזייה. הייתי ילד שאוהב לאכול המון שטויות".
מתי הנינג'ה תפסה אותך?
"הגענו לארוחה משפחתית והתנגן ברקע פרק של 'נינג'ה ישראל' מהעונה הראשונה. ראיתי את הפרק ואמרתי לאמא שלי שנראה לי שאני יכול לעשות את זה. למה הם נופלים ככה למים? זה היה נראה קל. במשך שבועיים שלמים חפרתי להם שנלך למתחם נינג'ה. מאוד רציתי ללכת לשם, ואחרי שבועיים של חפירות הלכנו".
איך הייתה הפעם הראשונה?
"לא הצלחתי שום דבר, הייתי באמת גרוע. המשכתי לראות את הפרקים בטלוויזיה ואמרתי: בוא'נה, זה נראה מעניין, אני רוצה את זה. מצאתי מאמן נינג'ה ברחובות שאימן אותי ועזר לי לרדת במשקל, סייע לי עם התזונה. התחלתי לאכול בריא, הרבה חלבונים".
ענבל, איך זה היה עבורך כשהבן שלך עובר כזה שינוי?
"בשנה הראשונה נתתי לו לגשש בכל מקום, וכשראיתי שזה נהיה רציני נכנסתי לתמונה ונתתי כל מה שביקש - בין זה תזונאי, אימון אישי או הסעות לכל מיני מקומות. הוא הכניס את הבריאות והספורט הביתה".
בהמשך, הצטרף בן דוד לכנופיה - חבורת נערים שגדלו על הנינג'ה, התאמנו שנים לקראת התחרות, ולגמרי מתכוונים לתת פייט לוותיקים. מסלול הבכורה של בן דוד הסתיים כאמור בבאזר מרשים והעפלה לחצי הגמר. כשבן דוד צפה בזה השבוע על המסך, נזכר שוב ברגעים העוצמתיים האלה שחווה באותו לילה בנמל חיפה.
"היו לי פלאשבקים מהמסלול, מהרגע שלחצתי על הבאזר. חשבתי: סוף סוף אני זוכר מה קרה, כי יום אחרי הכל נמחק לי, כאילו הייתי שיכור. לא זכרתי כלום ממה שהיה במסלול, רק דברים קטנים. כשראיתי את זה בטלוויזיה נזכרתי בכל מיני רגשות שצפו בי, והרגשות האלה צפים שוב. בכל פעם שאני רואה את זה, יש לי לבכות אפילו".
ענבל, איך זה היה בשבילך לצפות בו עושה את זה?
"הוא הגשים חלום. התהליך שלו היה כל כך יפה, כל הדרך שעשה, כל כך רציתי את זה בשבילו. עברתי איתו את התהליך הזה במשך כמה שנים: עליות, ירידות, פיזי, רגשי, מנטלי. זו הגשמת חלום בשבילו".
הדו-קרב היה צמוד.
"זה היה מאוד מלחיץ. לא חשבתי שהוא יהווה לי בעיה, אבל הוא היה ממש טוב. מאוד הופתעתי על המסלול. ראיתי שהוא פתח עליי פער, וזה הכניס אותי למצב שד כזה. חשבתי: אין סיכוי שאני מפסיד. צמצמתי את הפער במכשול השלישי, מגדל הדו-קרב, והצלחתי לנצח. כל המתח ירד וידעתי שעכשיו, אין סיכוי שאני לא עושה באזר.ניצחתי את הדו-קרב ואין מכשול שיכול להפיל אותי. זו הייתה המנטליות שלי באותו הרגע".
אתה אחד המתחרים המבטיחים העונה. מרגיש את הלחץ הזה על הכתפיים?
"זה מחמיא, אבל יש גם אלמנט של לחץ שמוסיף לי המון המון לחץ. יש לי יותר אחריות כל הכתפיים, יותר ממי שאיתי בדו-קרב. הוא קצת יותר משוחרר, אני לעומת זאת חייב לנצח את הדו-קרב כי בונים עליי, יש עליי ציפיות ואני רוצה לעמוד בהן. היה בי פחד שלא אעמוד בציפיות, אבל כן הצלחתי בסוף ואני שמח".