עמית ירדני (24) חיכתה לטיימינג הנכון כדי להירשם ל"נינג'ה ישראל". את האהבה שלה לטיפוס היא מטפחת מאז שהייתה בת 13, כשפגשה בפעם הראשונה את קיר הטיפוס. מאז השתתפה בתחרויות רבות, יצאה לטיולי טיפוס מסביב לעולם ואף הייתה קפטן נבחרת הטיפוס במרכז הבינתחומי בהרצליה שבו למדה. עוד מימי העונה הראשונה חברים שלה התעקשו שתחרות הנינג'ה תפורה עליה, אבל ירדני בחרה לחכות.
"הייתי מאוד עמוסה ואני תמיד משקיעה מאה אחוז במה שאני עושה ומכוונת אליו", מספרת ירדני, "השנה סיימתי את התואר במדעי המחשב והרגשתי שהגיע הזמן. הנינג'ה נראית לי כל כך כיף שאני רוצה לנסות בעצמי".
רגע לפני שהיא עולה על מסלול "נינג'ה ישראל 2022" (פרק הבכורה ביום רביעי, אחרי החדשות, ערוץ 12) מתארת ירדני: "הספורט תמיד היה חלק ממני. גם כשלמדתי בכפר הירוק או כששירתי ביחידת מודיעין בצבא, הייתי יוצאת מהבסיס כדי להתאמן וחוזרת לישון שם. אפילו במהלך התואר המשכתי עם הטיפוס, ובהמשך הצטרף גם הטירוף של הנינג'ה שהפך להיות חלק בלתי נפרד ממני".
איך נראתה שגרת האימונים שלך לקראת העלייה למסלול?
"אני מגיעה מרקע של טיפוס אז יש לי כוח פיזי ואני יודעת להשתמש באצבעות ובתנועה, למרות שהייתי צריכה לשפר את זה. התאמנתי במכון הנינג'ה של אדם מלכי, הוא המאמן שלי. זאת שגרת אימונים מאוד אינטנסיבית - כל יום בין שעתיים לארבע שעות של אימונים אישיים או בקבוצה. השארתי גם יום אחד לטיפוס בשביל הכיף ולפעמים גם ריצה".
הנינג'ה דורשת לא רק כוח פיזי אלא גם עבודה מנטלית.
"המטרה היא שהפחד לא ייכנס לראש, לדעת למה אני מסוגלת ומהן היכולות שלי. הדבר הכי מרגיע זה שהעבודה הקשה מאחוריי וכשאגיע למסלול אני צריכה פשוט ליהנות מזה ולסמוך על התהליך שעברתי. האימונים הפיזיים נותנים את תחושת הביטחון שעשית כל מה שיכולת. את המסלול עושים פעם אחת, אין אפשרות להגיד - 'לא נורא, נפלת, תקומי'. צריך לאמן את המוח לעשות את זה כמו שצריך על הפעם הראשונה".
לא רק עניין של פמיניזם
כפי שלמדנו מההישגים המרשימים של ספיר פישלזון מאיר ואמור פז, נשים יכולות להצליח על מסלול הנינג'ה לא פחות טוב מגברים. "הרבה בנות יכולות לתת לגברים פייט", אומרת ירדני, "לכל אחד ואחת יש את היתרונות והחסרונות שלהם. בדברים מסוימים בנות יכולות להיות טובות יותר מבנים. הגישה שלי היא שהפייט הוא מול המסלול. הניצחון האמיתי הוא להוכיח שאני יכולה לעשות את זה, בלי קשר לנשים או גברים".
יש שטועים לחשוב שמטפסות נתפסות כפחות "נשיות". איך את מגיבה לזה?
"אני נראית עדינה, אז הרבה פעמים כשאנשים רואים אותי הם מופתעים שאני מטפסת, דווקא בגלל המיתוסים האלה לגבי חוזק ונראות חיצונית. אנשים חושבים שמטפסים צריכים גוף מפותח, אבל בסוף המטפסים הטובים הם לא שרירנים. אנשים לא מאמינים עד שהם רואים אותי עושה את זה, ואז הם מופתעים עוד יותר מהיכולות. הטיפוס התפתח מאוד בזכות הנינג'ה ויותר נשים מגיעות להתאמן, אבל נשים חזקות היו תמיד".
יש בישראל קהילת נינג'ה מגובשת, הרבה מתחרים מתאמנים יחד. את מי יצא לך להכיר?
"אני מגיעה מעולם הטיפוס אז פגשתי הרבה שמות מוכרים, כמו יובל שמלא. הוא נתן לי כמה עצות כשרק התחלתי להתאמן, המליץ לי בעיקר ליהנות מהחוויה ומהדרך ולזכור למה הלכתי לתחרות הזאת בכלל".
לאן את מכוונת במסלול?
"המטרה היא לסיים את המסלול, להשיג באזר ולהגיע הכי רחוק שאני יכולה. כשסיפרתי לאחי הקטן שאני הולכת לנינג'ה הוא היה מופתע בהתחלה. עם האימונים צברתי יותר ביטחון בעצמי וביכולות הפיזיות שלי, וגם הסביבה קיבלה אסמכתה שוואלה, יש לי סיכוי".