לא ייאמן שהגענו לרגע הזה, אבל בסיום העונה הזו של "נינג'ה ישראל" - או אם תקרה הפתעה ענקית, אולי אפילו עוד הערב, ניפרד מיובל שמלא. מלך הנינג'ה הודיע כי יפרוש אחרי העונה הזאת ושזאת ההזדמנות האחרונה שלו לכבוש את הר מידוריאמה. ארבע שנים שהוא איתנו, שורף את המסלול מקצה אחר מקצה, עונה אחר עונה, מנצח פעמיים, מגיע הכי רחוק שאפשר - וכעת נשארה לו משימה אחת בלבד להשלים
אבל, זה לא הולך להיות פשוט בכלל, בטח לא השנה. בפינה מחכה לו יוגב מלכה, כנראה המתמודד החדש החזק ביותר שפגשנו בשנים האחרונות. מלכה רוצה לנצח לא פחות משמלא, והערב (שני, אחרי החדשות, ערוץ 12) השניים יפגשו על מסלול המוקדמות לדו-קרב ענקים שכמוהו לא ראינו בנינג'ה מעולם.
רגע לפני שאנחנו נפרדים משמלא, רצינו לסכם את השיעורים שלמדנו ממנו מאז שפגשנו אותו לראשונה ב-2018. לא בכדי הפך שמלא לספורטאי-על, לאחד המטפסים הבכירים בישראל ולמלך הנינג'ה הבלתי מעורער, הוא עשה זאת בעבודה קשה, בחוכמה וכשהוא לומד איך להתגבר על קשיים לא פשוטים בחייו ולנתב אותם אל הספורט ולהשגת המטרות שלו. אלה העצות והשיעורים שיישארו איתנו גם אחרי שניפרד ממנו בפעם האחרונה.
תאחזו בזכרונות היפים, לא באובדן
כששמלא היה בן 12 הוא איבד את אביו שנפטר בפתאומיות כתוצאה מהתקף לב. "אבא שלי היה איש מאוד מיוחד, היה לנו קשר טוב", סיפר שמלא בראיונות עבר. לאבד אבא בגיל צעיר זו טרגדיה, התמודדות קשה מנשוא, אבל כששמלא מביט לאחור, הוא משתדל להיזכר ברגעים היפים שחלקו השניים ולא באובדן.
"תמיד כשאני מדבר על זה עם מישהו, זה ישר הופך למשהו נורא עצוב וכואב", תיאר שמלא, "אבל אני אוהב להשאיר את זה שמח, עם כל הזיכרונות היפים שיש לי איתו. אני לא הופך את זה למשהו כואב ועצוב. היינו משפחה מאוד מלוכדת לפני מותו, אבל גם אחרי - אולי אפילו יותר. אחרי שאבא נפטר שקעתי בספורט וזה הציל אותי".
תתעלו את האנרגיות שלכם לפעילות חיובית
שמלא נולד וגדל בשכונת עין כרם בירושלים והתחביב האהוב עליו כילד היה לצאת ליער ולטפס על עצים. "הייתי כמו קוף עם מלא אנרגיות שרק רוצה לטפס על כל מה שאפשר", תיאר שמלא, "בבית הספר היה לי מאוד קשה, לא מצאתי את עצמי בכלל במסגרות לימודיות. היו לי בעיות קשב וריכוז, עד היום יש לי. הייתי ילד בעייתי, לא הצלחתי להתרכז בשיעורים יותר משתי דקות וזה שיגע אותי. עשיתי צרות. הספורט הוא זה ששינה את חיי".
בגיל 12 שמלא ביקר לראשונה בקיר טיפוס והתאהב. על המסלולים למד לפרוק את האנרגיות הבלתי נגמרות שלו וגילה שאם משקיעים את הזמן בפעילות חיובית, אפשר להגיע לתוצאות מרשימות. "כשהתחלתי עם הטיפוס זה שינה לי את התפיסה שלי לגבי עצמי. רציתי להיות הכי טוב שאני יכול. אמרתי: אוקיי, אני לא טוב בלימודים, לא מצליח להתרכז - אבל זה מי שאני. אלך לעשות דברים שאני כן טוב בהם".
מצאו את הדבר שאתם טובים בו - ותתמידו
הרומן של שמלא עם הטיפוס לא רק עודד אותו ושיפר את הרגשתו בתקופה הקשה שעבר בבית הספר ובבית, אלא גם לימד אותו שאם אתה מוצא את הדבר שאתה באמת אוהב לעשות, לא אכפת לך להיכשל שוב ושוב עד שתשיג את המטרה. "כשהייתי ילד היה לי קשה עם דברים שלא הצלחתי לעשות. אם לא הצלחתי משהו, לא רציתי לנסות אותו שוב פעם. זה עיצבן ותיסכל אותי. בשנייה שהגעתי לקיר הטיפוס, התפיסה שלי השתנתה".
"בהתחלה לא הצלחתי לעשות מסלולים. הייתי נופל, אבל זה לא ביאס או עיצבן אותי. חשבתי: זה כל כך כיף, אני רוצה לעלות שוב ולנסות עוד הפעם. נהניתי מזה כל כך. הייתי מחכה לרגע שאסיים בית ספר כדי לחזור לקיר הטיפוס ולנסות שוב את המסלולים שלא הצלחתי. לקח לי שלושה שבועות לסיים את המסלול הראשון שלי והתחושה הייתה הכי מדהימה בעולם. פתאום הייתי כל כך מאושר. זאת הסיבה שאני אוהב להיות ספורטאי - למדתי שדווקא הדברים שאני לא מצליח לעשות על ההתחלה, הדברים שלוקחים לי זמן, אהיה הכי שמח כשאצליח אותם".
חנון זה לגמרי סבבה
כמו לא מעט מרכיבי משקפיים, שמלא רגיל שמכנים אותו "חנון" - ויש גם כמובן את ההשוואה המתבקשת כל כך בינו לבין קלארק קנט. לשמלא זה ממש לא מפריע, להפך - הוא מחבק את זה: "אני חנון וגאה בזה".
משקפי ראייה יכולים לעורר לפעמים חוסר ביטחון, במיוחד אצל צעירים, אבל שמלא הוכיח שמשקפיים הם מזמן לא אביזר מכער ומושא ללעג, אלא בדיוק להפך. ניתוח לייזר? אל תציעו לו את זה בכלל: "אין סיכוי, אני יותר מדי אוהב את המשקפיים - גם את הלוק וגם את הקטע שבכל בוקר אני רואה מחדש איך העולם יפה".
אל תתרסקו מהכישלונות, התמקדו בניצחונות הקטנים
במהלך קריירת הטיפוס שמלא חווה מדי פעם הפסדים ורגעים מאכזבים, אבל זה לא עצר אותו מלחזור שנה אחרי שנה לתחרויות ולנסות שוב. באחד הרגעים הדרמטיים בתולדות "נינג'ה ישראל", שמלא נפל בסולם הסלמון בגמר העונה השנייה והפסיד את תואר המנצח לגיל מרנץ. שנה לאחר מכן הוא חזר למסלול בכוחות מחודשים, טוב יותר וחזק יותר מבעונה הקודמת, וניצח את התחרות בפעם השנייה.
"הסיבה שאני חוזר כל שנה לנינג'ה היא כדי להבין עוד על איך להתמודד", גילה שמלא, "הטיפוס לימד אותי שאם קשה עם משהו, צריך למצוא את הדרך להמשיך ולהתאמן עליו - ואז משתפרים כמו קסם. בבית הספר היו לי תעודות ממש גרועות, תמיד מתי מפחד מהרגע שאביא את התעודה לאמא. זה היה נורא מלחיץ. אני זוכר שיום אחד, בסוף שנה, באתי לאמא עם תעודה ממש על הפנים. היא קראה אותה טוב טוב ואמרה לי: 'יובל, השתפרת בשיעורי אנגלית, הולכים לחגוג עם סושי'. הייתי בשוק. זה חיזק אצלי את ההבנה שתמיד צריך להתרכז בניצחונות הקטנים, גם בתחרויות וגם ביום יום. זה מה שבונה אותך".
הנפש חשובה לא פחות מהגוף שלכם
שמלא תמיד היה המתחרה הכי חזק על המסלול, היכולות הפיזיות שלו הן מהגבוהות ביותר בתחום בארץ, אבל אם יש משהו שהוא למד על בשרו בשלוש העונות שבהן השתתף זה שהנינג'ה זה לא רק עניין של חוזק פיזי - אלא גם מנטלי.
"בשנים האחרונות הבנתי שהדבר הכי גדול שאני צריך לשפר בתור ספורטאי, זה מה שקורה לי בראש, בפן המנטלי. בנינג'ה יש כל כך הרבה לחץ להתמודד איתו - המצלמות, הרעש, הציפיות. בעונה הראשונה זה היה לי מאוד קשה, ולקראת העונה השנייה והשלישית הבנתי שאם אני רוצה להצליח אני חייב להבין איך להתמודד עם הדברים האלה יותר טוב. אני עובד על זה הרבה עם המאמן שלי, הרנן".
התקדמו לעבר המטרות שלכם בצעדים קטנים
גם מסע למידוריאמה מתחיל בסטפר אחד קטן. היעד של שמלא בנינג'ה הכי שאפתני שיש: הוא רוצה לטפס את המידוריאמה בתוך 30 שניות ולהפוך לנינג'ה הישראלי הראשון וה-16 בעולם, אבל הוא יודע היטב שהדרך לשם מתחילה במוקדמות. "על כל יעד, מטרה או חלום אני מסתכל כאילו הם מסלול טיפוס ומפרק אותם לצעדים קטנים. אני בונה לעצמי מסלול כדי להגיע לשם, מתכנן את הצעדים שיבנו אותי בדרך למטרה הזאת".
"אני מתרכז רק בצעד הראשון, מסיים אותו וממשיך לצעד השני - עד שמגיע לאן שרציתי. הדבר היחיד שמעניין אותי זה הצעד שאני נמצא בו עכשיו, כי אם רק אחשוב על כמה דרך עוד נשארה לי עד לפסגה או לבאזר, ייכנסו לי מחשבות לראש: אני עייף, איך אצליח להגיע עד לשם? עשיתי טעות, אולי לא אצליח? זה מכביד על הראש ויכול לפגוע בביצועים".
"זה כיף להציב לעצמך מטרות גדולות וחלומות, אבל יום אחר כך אתה פתאום אומר: אין סיכוי שאגיע עד לשם, מה הקשר ביני לבין זה? הדרך ארוכה מדי, לא אצליח לעשות את זה. אבל כמו במסלולים, כשמפרקים את זה לצעדים - זה נראה אפשרי".
תמיד תדאגו לפלאן בי
אחרי שיפרוש מ"נינג'ה ישראל" שמלא מתכוון להתמקד בהשגת הכרטיס לאולימפיאדת פריז 2024, בתקווה שייצג אותנו בענף הטיפוס ויחזור הביתה עם מדליה. קשה לדמיין את זה עכשיו, זה עוד רחוק ממש, אבל יבוא יום ששמלא יפרוש גם מהטיפוס התחרותי - ותהיו בטוחים שיש לו במגירה תוכנית גיבוי ליום שאחרי.
מגיל צעיר שמלא נמשך מאוד לתחום הפיזיקה והוא רוצה בעתיד להפוך למדען: "כשאצא לפנסיה אני רוצה ללמוד פיזיקה, לדעת עוד על היקום. זה שיא היכולות של האנושות, להסתכל רחוק. זה מושך אותי". לדעת להסתכל רחוק זה בהחלט חשוב ואף פעם לא מזיק כשיש גם פלאן בי במגירה, למקרה ונצטרך.