פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא נינג'ה ומתחיל ללכת. הוא אורז תיק גב, קונה כרטיס לכיוון אחד ועולה על מטוס לארצות הברית בלי מסלול מוגדר אבל עם משאלת לב אחת: לחזור לארץ כשהוא חזק, מיומן ומדוייק מספיק כדי לנצח את "נינג'ה ישראל".
בין המסלול המטורף של יובל שמלא לפציעה המדהימה של שליו בצלאל, קרה עוד אירוע דרמטי במקצה שפתח את שבוע האלופים: שלמה ויצמן, הבחור שסומן כהבטחת העונה ונצבע בצבעי גמר זהובים על ידי אלופי נינג'ה רבים - ממרנץ וחזנוב ועד לבן יוסף ולוין - מצא את עצמו בבריכה ומחוץ לחצי הגמר, שנה שנייה ברציפות.
"הגעתי לידיות הכוח 'פרש' לחלוטין. שמחתי שעברתי את קפיצת הסנאי וטיפה יצאתי מהזון", משחזר ויצמן, "שלושה שבועות לפני המסלול רצתי בים עם שמלא ונפלתי על אחד הסלעים. פרקתי את הזרת וקרעתי שתי רצועות. ארבעה ימים אחר כך כבר התאמנתי בטירוף, קשרתי את הזרת לקמיצה והתעלמתי מזה לחלוטין. לא רציתי שזה יעצור אותי".
ידיות הכוח לא סלחניות בכלל לזרת פצועה.
"זה הקשה עליי מאוד. הרגשתי במכשול כאבים חזקים מאוד ביד שמאל, החזקתי את המוטות כל כך חזק והזרת השתתקה. הרגשתי בלי תחושה בזרת והגעתי לחוסר מוצא. עם זאת, אין תירוצים. אני לוקח אחריות מלאה על הנפילה הזאת, הייתי צריך לעשות את זה".
שנה שלמה קרעת את עצמך ובסוף זה נגמר בגלל ידית אחת.
"להפסיד זה מאוד קשה ולא עיכלתי את זה בכלל כמה ימים, אבל זה רק חיזק אותי והגביר לי את הרעב. אני מסתכל על כישלון כזה כעל מתנה, שיעור ללמוד ממנו ולהתקדם. אני מורגל בלנסות, ליפול ולנסות שוב, חזק יותר. אלוף העולם בכישלונות. בעונה הבאה זה הזמן שלי להיות אלוף בלנצח. אני מחוייב לזה ואמשיך לעבוד הכי קשה שיש".
>> עוד על "נינג'ה ישראל 2021" בפייסבוק ובאינסטגרם
"כשעזבתי את העולם החרדי היו רגעים שהרגשתי ממש לבד"
ויצמן (23) נולד למשפחה חרדית ולמד בישיבות ליטאיות, אלא שכבר בנעוריו הרגיש מבפנים שמשהו באורח החיים שגדל לתוכו לא נכון עבורו. "הייתי ב'מסלול הבטוח'. למדתי בישיבה משש בבוקר עד 23:00 בלילה, השקעתי בזה מאוד, אבל היה רגע שהבנתי שאני רוצה לבחור מה אעשה בחיי", הוא מתאר.
"בגיל 17 החלטתי שאני רוצה להתגייס לצבא. החלום שלי היה להיות קצין ביחידה קרבית, בסיירת. רציתי ללכת אחרי התשוקה שלי, אחרי הלב שלי, אחרי מה שאני מרגיש. ראיתי בזה את הייעוד שלי וגם את החופש שלי", מספר ויצמן ומודה ששילם על הצעד האמיץ הזה מחיר אישי לא פשוט בכלל: "היה לי קשה מאוד כשעזבתי את הישיבה והתגייסתי לצה"ל. איבדתי מלא חברים והיו רגעים שהרגשתי ממש לבד".
במהלך השירות הצבאי המשמעותי שלו כקצין בסיירת חרוב בחטיבת כפיר, צפה ויצמן בפרק הראשון של "נינג'ה ישראל" - וחיידק הנינג'ה החל לדגדג לו מיד. לתחרות נרשם בעקבות מפגש מקרי עם מגיש התוכנית, אסי עזר: "אסי ראה אותי בחדר הכושר שליד הבית, עושה מלא מתח ותרגילי משקל גוף. הוא דיבר איתי על הנינג'ה, סיפרתי לו שהייתי אלוף הכושר הקרבי של צה"ל ושהנינג'ה מאוד מעניינת אותי. הוא זיהה בי את הפוטנציאל".
הופעת הבכורה של ויצמן על מסלול הנינג'ה הייתה פחות מוצלחת והוא נפל למים במכשול השני, קפיצת הסנאי. יש מתמודדים שאירוע כזה גורם להם להרים ידיים, להשתבלל בתוך עצמם ולא לחזור יותר לתחרות, אבל במקרה של ויצמן, פייטר בנשמה, הנפילה המוקדמת למים יצרה בדיוק את האפקט ההפוך.
מיד עם שחרורו מצה"ל הוא החליט, בשונה מחבריו, לא לנסוע להודו לנקות את הראש או לצאת לטרקים בדרום אמריקה, אלא לקחת את החלום לנצח את הנינג'ה צעד אחד ומשמעותי קדימה: "טסתי לארצות הברית בלי שום מידע או קצה חוט, הדבר היחיד שידעתי זה שהנינג'ות הכי טובים בעולם נמצאים שם".
איך תיכננת למצוא אותם?
"נחתי בבית של רחוקי משפחה שלי בניו יורק, הייתי אצלם שבוע ואחר כך נסעתי שלוש שעות לניו ג'רזי. חיפשתי בגוגל 'נינג'ה ג'ים' וכך הגעתי לג'ים של כריס ווילצ'נסקי, אחד הנינג'ות הכי טובים בסצינה שהוא גם הנציג של ליגת הנינג'ה הלאומית. התאמנתי אצלו שבוע ברצף, הכרתי אנשים וגיליתי איפה נמצאים מרכזי הנינג'ה הכי גדולים בארצות הברית. מניו ג'רזי נסעתי לשיקגו, התאמנתי שם שלושה חודשים והתחלתי גם להתחרות. בחלק מהתחרויות היה לי ממש גרוע, אבל בחלק לקחתי פודיום. היו לי אימונים מדהימים וחוויות מטורפות".
ספר על אחת מהן.
"התחרות השנייה שלי הייתה בסנט לואיס, בג'ים של ג'יימי ראן. גרתי עדיין בשיקגו ונסעתי שמונה שעות בשביל התחרות. הייתה לי תחרות מדהימה, סיימתי על הפודיום וזכיתי בכרטיס לגמר הליגה. בחזור מהתחרות הייתי צריך לנסוע שמונה שעות על הכביש המהיר, 400 קילומטר ישר. היה חשוך ומושלג ונסעתי בטירוף. עברתי קצת את המהירות המותרת והמשטרה עצרה אותי, זה הרגיש כמו סצינה מטורפת מהסרטים".
לך תסביר לשוטרים איזה אדרנלין זורם לך בדם עכשיו.
"קנסו אותי ב-1,000 דולר והגעתי לבית משפט. סיפרתי לשופט את הסיפור שלי, על זה שהגעתי לארצות הברית בשביל הנינג'ה ושיכול להיות שנסעתי מהר כי התרגשתי מהתחרות. הוא שמע את הסיפור והפחית לי את הקנס".
עם או בלי הקנס, בשלב הזה הכסף החל להיגמר וויצמן מצא את עצמו בסיטואציה שלא העז אפילו לחלום עליה. "אחרי ארבעה חודשים בשיקגו כמעט נגמר לי הכסף ובדיוק אז, באירוע של נינג'ות, פגשתי את דניאל גיל, מנצח העונה ה-12 של הנינג'ה האמריקאית", נזכר ויצמן, "נוצרה בינינו שיחה, התאמנו ביחד וזה היה מטורף כי הוא הנינג'ה הכי טוב בארצות הברית. אחר כך דניאל הזמין אותי אליו הביתה כדי להתאמן איתו".
איך זה לגור תחת אותה קורת גג עם אחד הנינג'ות הטובים בעולם, מישהו שאתה מעריץ?
"נוצר בינינו קשר אישי מאוד מיוחד. חייתי והתאמנתי איתו ועם אשתו במשך שבועיים. לדניאל יש קשר מיוחד מאוד לישראל, הוא מאמין שהארץ שלנו היא המקום שבו נוצר הכל. היו לנו שיחות מרתקות על היהדות, הנצרות ועל אמונות בעולם. הוא צפוי להגיע לארץ בקרוב ואז אנחנו נארח אותו ונזמין אותו להתאמן איתנו".
"הימים הקשים הם שמגדירים את מי שאני ואת מי שאהיה"
אחרי טירונות הנינג'ה שלו בארצות הברית, ויצמן חזר לארץ והתחיל לפקוד גם את מכוני הנינג'ה בישראל. אלה שהכירו אותו מפעם, נדהמו לפגוש בחור חזק, נחוש ומיומן יותר מזה שזכרו, אחד שלגמרי מסוגל לנצח את המסלול. מהר מאוד דבק בו הכינוי המו"שלמה 300".
"חזרתי מהמסע בארצות הברית חזק מאוד וראו את זה באימונים. החברים פירגנו ממש", מספר ויצמן, "מרנץ ושמלא הודיעו שמהיום זה השם שלי כי באימונים אני על 300 קמ"ש, וגם כי אני כמו לוחם ספרטני מהסרט '300'. זה מצחיק ומגניב. היום, כשאני נכנס לכיתה לאמן ילדים, הם מיד קוראים לעברי '300, 300'".
מה למדת על עצמך במסע שעברת עד עכשיו בנינג'ה?
"עד כה חוויתי כישלונות בתוכנית אבל זה לימד אותי שהערך העצמי שלי לא תלוי בתוצאה. המחוייבות שלי להצליח היא אבסולוטית, הכישלונות לא מתערבבים עם איך שאני תופס את עצמי בשעות הקטנות של הלילה כשאני עם המחשבות והחלומות הכי גדולים שלי. למדתי גם כמה אני רוצה את זה. רק כשאתה נכשל וכשאתה נמצא למטה, אתה מגלה אם אתה רוצה את זה באמת".
האם שלמה ויצמן יהיה המנצח הגדול של "נינג'ה ישראל 2022"?
"המסע שלי בנינג'ה רק התחיל. החלום שלי, המטרה שלי, זה לנצח בנינג'ה. אני רוצה להיות הכי טוב, ובשביל להיות הכי טוב אעשה את כל מה שאני יכול ואתאמן הכי הרבה והכי טוב שיש, גם במחיר שאכשל עוד פעם ועוד פעם עד שאשיג את זה. אני מאמין בעבודה קשה. יש עליות וירידות בדרך, אבל דווקא הימים הקשים הם אלה שמגדירים את מי שאני ואת מי שאהיה כספורטאי. האמונה שלי חזקה ואיתנה".