17 מכשולים אימתניים, הר מידוריאמה אחד ומתמודדים חזקים שרק רוצים לזכות בתואר הנחשק: הגמר הגדול של נינג'ה ישראל (הערב, מוצאי שבת, אחרי החדשות בקשת 12) הולך להיות מוגזם, וככל שהוא מתקרב - הפיינליסטים נלחצים. הראל דודסון ודימה דומקוב, שמתמודדים על התואר הנינג'ה הראשון של ישראל, סיפרו אמש (שישי) בריאיון לגלית ואילנית על ההכנות, הלחץ והעבודה המנטלית לקראת הגמר.
"הלחץ גובר, אוטוטו הגמר המטורף הזה קורה", אמר הראל, "ראינו לאורך העונות מתמודדים מאוד חזקים שמוצאים את עצמם בבריכה בשלבים יחסית מוקדמים, והמעמד הזה הוא באמת מלחיץ. לפחד המנטלי במסלול הנינג'ה יש משקל כמעט שווה ערך ליכולות הפיזיות, בנוסף להתמודדות עם הקהל, התאורה והמצלמות".
השנה, בנוסף למתמודדים החזקים מהעונות הקודמות, דודסון ודומקוב יתחרו גם במתמודדים צעירים שבאים נחושים וחזקים כדי לנצח: "להתמודד מול המפלצות שהגיעו גם השנה וגם מול החבר'ה הצעירים שכל שנה הולכים ומשתפרים ברמה, זה גם מכשול מנטלי", אמר דודסון, "זה פחד אחד מיני פחדים רבים שמגיעים לפני המסלול ותוך כדי המסלול. הילדים זה הדור הבא, אנחנו שיחקנו בפארקים ועל הקירות והם גדלים לתוך זה וכבר יש להם איפה להתאמן. אבל בסופו של דבר כל אחד נמצא מול עצמו ומול המכשולים".
המחסום המנטלי שאותו דימה יצטרך לעבור בגמר יקרה במכשול הטבעות, כי הוא נפל בו ארבע פעמים לאורך העונות: "זה הדבר היחיד שמלחיץ אותי, אני רואה טבעות, עולה ובום זה נגמר", הודה דימה וסיפר שהוא עובד קשה פיזית ומנטלית כדי לצלוח אותו, "צריך לתרגל את המכשול הזה הרבה מאוד פעמים ולהתרכז כמה שאפשר כדי שהטריגר הזה לא יחזור שוב".
בצעירותו, לא הייתה אפשרות להתאמן בפארקור בצורה מקצועית כמו היום ולא פעם דימה מצא את עצמו בבית החולים. "באותה תקופה בארץ לא היו לנו חוגים או מאמנים שיכוונו אותנו, אז היינו רואים סרטונים, עושים שטויות ונפצעים המון", סיפר דימה. "היה לי מנוי חופשי חודשי בבית החולים, הייתי מגיע לשם כל הזמן. אמא שלי כבר התעייפה מזה. היום אנחנו בנקודה שיש מספיק חוגי נינג'ה ופארקור עם מאמנים טובים, ואנחנו מחנכים את הדור הבא לעבוד נכון מבלי לקחת סיכונים".
עד היום אמו של דימה דואגת לו כשהוא מתאמן, אבל הקשר שלו עם הוריו לא תמיד היה כזה קרוב. במשך כמה שנים הוא אף היה איתם בנתק: "באותה תקופה התחלתי את הלימודים ולא גרתי כבר בבית, וכשהתחלתי להתחרות בנינג'ה, הבנתי שבאמת יש לי משפחה, כי הם היו מגיעים לעודד אותי. זה חיזק אותי", הודה דימה.
"לדעתי, 70% מהמסלול זו עבודה על המנטליות, כי אתה עייף, מצלמים בשעות שאתה גמור, צריך לעבור מכשולים, ופתאום כשאתה רואה את המשפחה שלך מהצד - זה ממלא אותך בהרבה כוח. בא לך להוכיח להם שלא סתם הם השקיעו בך ככה, שלחו אותך לחוגים וחינכו אותך, בא לך להראות להם שיש תוצאות - אני כאן עכשיו, אסיים וגם אתן באזר".
רגע לפני שהם עולים על מסלול הגמר, לגלית ואילנית הייתה הפתעה מרגשת לדימה והראל: ברכות הצלחה אישיות מהקרובים אליהם ביותר. "דימה, גאה בך מאוד על זה שלא ויתרת למרות הנפילות והמכשולים במהלך הדרך. מאוד שמח ומתרגש בשבילך שהגעת לגמר בפעם השנייה ברציפות", בירך אחיו של דימה. "אבא, אוהבת אותך כל כך ומקוות שיהיה לך בהצלחה בגמר בנינג'ה. נשיקות וחיבוקים", בירכו בנותיו של דודסון. עם כמה שהשניים האלה קשוחים, את הדמעות הם התקשו לעצור - וגם אנחנו.