20 שנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ואילנה דיין חוזרת הערב (22:20), במשדר מיוחד, לדמות מרכזית שהמילים שלה נצרבו חזק בתודעה הישראלית: שלום חבר.
"האמת שהוא אומר שלא עובר כמעט שבוע שהוא לא חושב על רבין", סיפרה דיין הבוקר לגלית גוטמן ויואב לימור, "שהוא לא נזכר ברבין. הסנטימנט לגמרי נמצא שם. הוא כמובן נזכר באירוע המפורסם כשהוא עזר לרבין לקשור את עניבת הפרפר, לקראת אירוע בלאק טיי. לרבין לא היה מושג איך לקשור פפיון ואיך מגיעים לאירוע כזה... וזה ניכר שהיו שם באמת חום ואינטימיות וקרבה, בין שני מנהיגים שהיו ביניהם למעלה מ-20 שנה של הבדל בגיל (לטובת רבין). קלינטון בעיקר נוגע ללב כשהוא חוזר איתנו לרגעים ההם ב-4.11.95, כשהוא יושב שם בבית הלבן ובאים ומודיעים לו שיצחק רבין נורה בכיכר בתל אביב".
"הדבר הראשון שחלף במוחי כשסיפרו לי שירו בו", סיפר קלינטון בראיון שישודר הערב, "היה לרוץ למעלה לראות את אישתי. ופשוט ישבנו והתחבקנו במשך 20 דקות בערך. הייתי נסער ואמרתי, 'אני לא יכול לשבת יותר באפס מעשה'. חזרתי למשרד שלי ואמרתי לאנשי הצוות שלי, 'תניחו לי עד שאדע מה קרה'. ואז טוני לייק, שהיה היועץ שלי לביטחון לאומי, פתח את דלת החדר הסגלגל וניגש אליי, ובאותו הרגע ידעתי שרבין מת. ידעתי לפי הכתפיים שלו. הן היו כל כך שמוטות. הוא לא היה אפילו צריך להסתובב. המחשבות הראשונות שלי לא היו אפילו על תהליך השלום, פשוט חשבתי על החבר שלי. הרגשתי רע מאוד. ומיד לאחר מכן חשבתי לעצמי, זה עלול לשים קץ לכל חלומותיו".
ומה בכל זאת יש לקלינטון לומר בנוגע לרבין ולנושא המדיני? "האמת שיש שני דברים נורא מעניינים בהקשר הזה", ציינה דיין. "אחד זו אמירה חדה עד להפתיע של קלינטון: אילו רבין לא היה נרצח, היינו מגיעים להסדר בין ישראל לבין הפלסטינים, זה היה עניין של חודשים. הדבר השני הוא סיטואציה מאוד דרמטית, מרתקת ומפתיעה שהוא מתאר, שמתרחשת בתוך הבית הלבן. בזמן שבחוץ על המדשאה כבר מגיעים האורחים וצוותי התקשורת והצלמים כדי לחתום על הסכם אוסלו, יש שם משבר גדול בתוך החדר הסגלגל, והוא מספר על האופן שבו הוא משאיר לבד את רבין ואת ערפאת בתוך החדר, ואיך הדבר הזה נפתר. הוא מנסה להסביר משהו על יחסי האמון שהיו אז גם בין הישראלים לפלסטינים, אבל בעיקר הוא מדבר על יחסי האמון ועל יחסים של ידידות, אפילו של אהבה, שהיו בינו לבין ראש הממשלה המנוח".
"אחריו: 20 שנה לרצח רבין" - הערב, 22:20