הסיפור של יעל נעים נשמע בדיוני, והגישה שלה למקצוע, לקריירה ואפילו לחיים בכלל הפוכה מזו של שאר האמנים. זו המסקנה העיקרית ממפגש העיתונאים שקיימה הערב הזמרת הישראלית-צרפתייה, שהגיעה ארצה לקידום אלבומה החדש "She was a boy" בצמד הופעות שיתקיימו בסוף השבוע הקרוב (שישי 27.5 ושבת 28.5) במועדון רידינג 3 בנמל תל אביב. אלבום ממנו יצא עד כה בארץ השיר "Come Home", ושזיכה אותה השנה בתואר הרשמי "זמרת השנה בצרפת", מכובד בהחלט ואף למעלה מזה.
נולדה בפריז, גרה בישראל, חזרה לצרפת, ושוב היא כאן
הסיפור של נעים כבר סופר בכל מקום וגם כאן, אבל כיוון שהוא כל כך מדהים, שווה לרגע לחזור על עיקריו. היא נולדה בפברואר 1978 בפריז להורים יהודים תוניסאים. בגיל 4 עברה עם הוריה ברמת השרון, למדה לנגן בפסנתר ומאוחר יותר למדה במגמת המוזיקה של תיכון אלון ובקונסרבטוריון למוזיקה. בצבא שירתה כסולנית תזמורת חיל האוויר.
מתוך סקרנות, כך סיפרה הערב במסיבת העיתונאים, היא נסעה לפריז, שם פגשה במקרה מנהלים של חברת תקליטים להם נתנה להאזין לסקיצות. בעקבות הסקיצות היא הוחתמה על חוזה בחברה. אלבומה האישי הראשון "In A Man's Womb" יצא ב- 2001. בינתיים היא המשיכה להתעניין במה שקורה בארץ וב-2006 השתתפה באלבומה של דין דין אביב "סודותיי" - בכתיבת והלחנת השירים "סודותיי", "מה שתבקשי" ו"משמעויות", אותו גם שרה בדואט עם אביב.
הפריצה הגדולה לפני 3 שנים ו"זמרת השנה בצרפת
ואז היא חזרה לפריז, שם הכירה את בן זוגה לחיים ולקריירה, דויד דונטין, עמו עבדה על אלבומה השני במשך שנתיים בדירת סטודיו. בהקלטות השתתף ידידם ג'ון ריד. הם הקליטו והלחינו 13 שירי פולק וג'אז בצרפתית, אנגלית ועברית, מתוכם 8 שירים בעברית, שהפכו באוקטובר 2007 לאלבום "Yael Naim". אחד השירים, "New Soul", התגלגל בינואר 2008 לפרסומת השל חברת "Apple" למחשב "MacBook Air".
היתה זו עבור נעים פריצת דרך אדירה. חודש אחר כך הגיע "New Soul" למקום השני ברשימת ההורדות של iTunes ובהמשך למקום ה-7 במצעד הבילבורד האמריקני, הישג שאף אמן צרפתי או ישראלי הגיע אליו קודם לכן. בחודש מאי יצא הסינגל השני של נעים, "פריז", המושר בעברית בשילוב מספר מלים בצרפתית. ההצלחה הביא אותה להופעות בישראל, סין, יפן, ברזיל וכמובן סיבובי הופעות ארוכים בצרפת.
אחריהם הסתגרה שוב עם דויד דונטין בדירתם ליצור את האלבום הבא ובסוף 2010 יצא אלבומה השלישי, "She Was A Boy" עם שירים באנגלית, שזכה לפופולריות רבה בצרפת, עד לכך שבטקס פרסי המוזיקה הצרפתי שנערך לפני כחודשיים זכתה נעים בתואר "זמרת השנה בצרפת".
_c.jpg)
והנה יעל נעים שוב כאן, על מרפסת המכון הצרפתי בתל אביב, עונה לשאלות נוקבות של עיתונאים: לא היה לה זמן להיות ממורמרת על כך שלא מתייחסים אליה בישראל עד שזכתה בתואר בצרפת, פשוט משום שהיתה עסוקה בהופעות ברחבי העולם ובהקלטות האלבום, וכשעסוקים אין זמן למרמור. בנוסף, היא שמחה לחבר בין הקריירה שלה בישראל לבין זו בצרפת, היא לא מאמינה בחלוקה לשני עולמות נפרדים. "פעם, בגיל 20, רציתי להוכיח את עצמי. היום כבר לא. אני עושה מוזיקה וזה מדהים. אם קונים אותה זה עוד יותר מדהים ואם אני זוכה עליה בפרסים זה הכי מדהים. כל הגישה שלי היא קודם כל ליהנות מהעשייה ורק אחרי זה לחפש את ההצלחה בחוץ, אם בכלל".
"לא שמעתי על צרפתים שכעסו על כך שזכיתי בתואר 'זמרת השנה'"
"האלבום הראשון שלי היה מלנכולי", היא משווה בין שניהם, "הוא נכתב על חיים של בדידות בארבע שנים בצרפת. באלבום השני כבר טיילתי יותר בעולם, הצבעים שלו יותר עשירים. השתמשנו במרימבה קלאסית שניסינו לנגן עליה ועבדנו עם תומס בלוג שמנגן על 3 כלים נדירים ועבד בעולם הקלאסי וגם עם רדיוהד. הטקסטורות באלבום הזה אחרות, עם יותר מיתרים וקולות".
על השיר "Come Home" היא מספרת: "באלבום הראשון כתבתי את 'פריז' על החוויות שלי בעיר ההיא. 'Come Home' נכתב על הגעגועים של המשפחה שלי כאן בארץ אלי ועל הגעגועים שלי אליהם".
על השאלה האם נפגעה מאנטישמיות או שנאת ישראלים בצרפת היא משיבה: "לא שמעתי על צרפתים שכעסו על כך שזכיתי בתואר 'זמרת השנה'. אפשר לדעתי לבקר ממשלות, אבל זה לא אומר כלום על האנשים. לא צריך לבלגן סיטואציות עדינות, צריך להיות אתה וזהו".
_c.jpg)
שאלתי את יעל נעים למה דווקא היא, איך זה קרה דווקא לה. "אני לא יודעת מה לענות על זה", אמרה, "אולי בגלל שהדרך שלי היא עמוקה וקונקרטית. אין לי נוסחה להצלחה ולא הייתי יכולה לשחזר את מה שקרה אם הייתי צריכה לעשות את זה שוב".
מתי הרגשתי ש"עשית את זה", שהצלחת, שאלתי. "הרגשתי ככה כשפגשתי את דוד והיתה תחושה של חופש לעשות מה שאני רוצה, סוג של אושר בלתי תלוי, תחושה שלא אכפת לך מכל שאר הדברים, אם תצליח או לא, ואז הדברים מתחילים להגיע. החופש היה הדבר הכי חשוב לי".
"הרגשתי שישראל קטנה מדי בשבילי"
על תהליך העבודה המשותף עם דויד דונטין סיפרה יעל: "אני מסתגרת בחדר וכותבת את השירים מאוד מהר, בזמן קצר יחסית, ואז אני יושבת עם דוד ובמשך שנתיים אנחנו בונים אותם, מעבדים אותם, מחפשים את הכיוונים. הרגע הכי חשוב בתהליך העבודה על שיר הוא כשאנחנו לא מסכימים אחד עם השני, כשאנחנו רבים, כשאנחנו יושבים כל אחד על המחשב שלו, ובסוף מתוך הויגוח יוצא העיבוד הכי נכון".
על השוק הישראלי אמרה: "כשהתחלתי כאן ניסיתי לפרוץ עם אותן סקיצות שאיתן פרצתי לבסוף בצרפת, אבל ישראל מדינה מאוד קטנה והרגשתי שהיא קטנה מדי בשבילי ויהיה לי קשה לבוא כאן לידי ביטוי ואפילו לחיות מזה. לא חייבים לעזוב כאן, הנה אחינועם ניני ואסף אבידן עדיין גרים כאן, אבל לי זה התאים. מצד שני, אני עוקבת אחרי מה שקורה בארץ, גדלתי על מתי כספי ואני אוהבת את עידן רייכל ואפרת בן-צור וכמובן דין דין אביב ואשמח לכתוב לזמרים ישראלים כמו שכתבתי לדין דין".
על שאיפותיה לעתיד אמרה: "אין לי שאיפות, אני לא עובדת ככה. כבשתי את השוק הצרפתי בלי כוונה ואין לי עוד אמביציות, רק לשמור על הגרעין הקיים וליהנות מהעשייה. חלום? שיהיו לי בבית את כל כלי הנגינה ואדע לנגן על כולם".