שלוש שנים אחרי שאיבד את בנו היחיד, סמ"ר עמית בן יגאל, לוחם גולני שנפל בפעילות מבצעית בשטחים, ברוך בן יגאל בדרך להיות אבא שוב, בפעם השנייה. לאחרונה התבשר כי זוגתו דניאלה נמצאת בהיריון עם בנו השני. שנים חלם ברוך בדיוק על הרגע הזה, שבו יביא לעולם אח לעמית זכרונו לברכה.
"לא חייכתי ככה שלוש שנים", הודה ברוך ב"חדשות הבוקר", "זה חיוך שבא לי מהנשמה, בין מה שנקרא 'עין במר בוכה ולב שמח'. העין בוכה כי עמית לא שומע יחד איתי את הבשורה הזאת, אבל הלב שמח כי מגיע אח לעמית. כשפרופ' אמיר ויזר, שבמקרה בנו הקצין היה ביחד עם עמית באותה תקרית, בישר לי את הבשורה הזאת, זה היה רגע של נחת. מה רבו מעשיך השם, כולם בחוכמה עשית. זה מדהים אותי הדבר הזה. נפלאות הבורא".
"הילד החדש יחיה איתנו, לצד האובדן הגדול של האח הגדול שלו. הוא לא בא במקומו בשום צורה, בשום דרך. הוא יקבל את מלוא האהבה, ההערכה והפינוק כמו שעמית קיבל. אחד לאחד. אף אחד לא יכול לבוא במקום עמית, אין דבר כזה. עמית יש רק אחד, וזה עמית שלי ושל נאווה. הילד החדש זה הילד שלי ושל דניאלה. אלה שני דברים שונים. אף אחד לא בא על חשבון אף אחד. זה קיבל 100% אהבה, וזה יקבל 100% אהבה".
במשך תקופה ארוכה ברוך לא חשב על האפשרות שיהיה שוב אבא, עד שפגש את בנותיו של ניב רסקין עת שהגיש את טקס פתיחת המכביה. "מי שחזתה את מה שקורה עכשיו, זו הבת שלך", סיפר ברוך לרסקין, "אתה הכרת לי את שתי הבנות שלך באיצטדיון טדי. הבת שלך הסתכלה עליי ואמרה: 'ברוך, אתה חייב להיות עוד פעם אבא. אתה תהיה אבא'. באותו הרגע כלום לא היה לי, זה היה בחלום של החלום. הנבואה ניתנת על ידי אנשים תמימים שיש להם רק טוב בלב ומחשבה טובה. מחשבה טובה יוצרת דיבור טוב, שיוצר מעשה טוב. הילדה הזאת חזתה את מה שאני עובר היום יחד עם דניאלה".
זה סיפור התאהבות מדהים. ענית לדניאלה שנתיים אחרי ששלחה לך הודעה.
"כשהבת שלך אמרה לי את זה, זה היה נראה לי הדבר הכי הזוי בעולם. שאני אהיה אבא? היא הסתכלה עליי עם התמימות, הרוך וטוב הלב הזה ואמרה, 'אדון ברוך, אתה צריך להיות אבא ואתה תהיה אבא'. לקח שנתיים עד שראיתי את ההודעה מדניאלה. עד היום יש למעלה מ-1,000 הודעות שקיבלתי ועדיין לא עניתי לקמצוץ מהן. בלי האהבה מעם ישראל: שמאל, ימין, דתיים, חילוניים, כולם כולל כולם, אי אפשר לעבור את זה. הדבר המדהים במדינה זה שכשקורה אסון, כולם מתאחדים, כולם יחד. זה הדבר היפה במדינה הזאת".
איך התגובות מאז שידור הכתבה עליך ב"אולפן שישי"?
"מדהימות, היו כמה תגובות שממש ריגשו אותי: מהורים שכולים, מעמך ישראל, מפוליטיקאים מכל הקשת הפוליטית. כולם כתבו, התקשרו ואיחלו לי ולדניאלה בהצלחה. מסע ארוך לפנינו, אני לא משלה את עצמי. יחד עם זאת, יש גם תקווה קטנה שבעזרת השם נחבוק בן, אח לעמית. כולי תקווה שהדבר הזה יעבור בשלום. צפויים לנו עוד המון אתגרים בדרך".
מה אתה זוכר מהרגע שסיפרת על זה לעמית בבית העלמין?
"הכל התפרץ לי החוצה. דיברתי איתו אחד לאחד, מהלב, בלי שום מסננים. דיברתי לעמית וכאב לי, לא אכחיש, כאב על זה שהוא לא פה לידי ושלא יחשוב חס וחלילה שזה בא על חשבון מישהו. אני אוהב מאה אחוז את הילד הראשון ומאה אחוז את הילד השני. ככה חונכתי וככה אחנך. מחר אנחנו עושים טקס בשדרות הקונגרס ברמת גן לכבודו של עמית. האדריכלית של הטקס זו נאווה, אמא של עמית. אנחנו מזמינים את עם ישראל להשתתף בטקס וביום שלישי בבוקר לבוא לבית העלמין בבאר יעקב, כדי להיות איתנו".
אתה שומע את המחלוקת בקרב המשפחות השכולות לגבי הגעת פוליטיקאים לטקסים השנה. מה עמדתך?
"בשבוע שעבר הייתי אצל שר הביטחון, הוא שמע את מגוון הדעות. ברגע שיצאה הקריאה מראש הממשלה, יושב ראש האופוזיציה ושר הביטחון לשעבר גנץ, וכולם חתומים: 'די, מספיק רבותיי, זה בית עלמין, זה כבוד המת, זה עניין של כבוד לחיילות וחיילי צבא ההגנה לישראל'. תנו לנו את השעה הזאת שיהיה שקט. מחלוקת אחר כך, מחאות אחר כך. לא יקרה כלום אם את השעה הזאת נעבור בשקט כעם, כאומה. אנחנו עם אחד. אנחנו לא מוקפים במדינות סקנדינביות, אנחנו צריכים לשמור אחד על השני ולהיות תלויים אחד בשני, אחרת חס וחלילה נהיה תלויים אחד ליד השני. קצת סבלנות, נשימה ארוכה".