עשרות אזרחים וחיילים נחטפו לתוך רצועת עזה בשעות הראשונות לפרוץ המלחמה – ובהם, גם אשתו ושתי בנותיו הקטנות של יוני אשר, תושב אזור השרון.
"אשתי ובנותיי ביקרו בקיבוץ ניר עוז, אצל חמותי. משם הן נחטפו", תיאר אשר הבוקר. "הייתה לי שיחה טלפונית עם אשתי בשעה 11:00 בבוקר בערך, שבה היא אמרה לי שמחבלים חדרו לתוך הבית. אותה שיחה נותקה ולאחר מכן הצלחתי לאכן את הטלפון שלה דרך חשבון הגוגל שלה, וראיתי שהמיקום של הנייד הוא בח'אן יונס בעזה".
"זמן קצר לאחר מכן קיבלתי את הסרטון מהרשת החברתית, ובו זיהיתי בוודאות את אשתי, את שתי בנותיי ואת חמותי, כשמסביבן מחבלי חמאס. הן היו על עגלה. שמו לאשתי כיסוי על הראש, אבל זיהיתי אותה בוודאות. זיהיתי בוודאות גם את שתי הבנות שלי, אפילו שאחת מהן מכוסה לגמרי. ברגע שראיתי את הסרטון הבנתי שהן נחטפו לרצועה".
יצרו איתך קשר? אתה מצליח לקבל מידע?
"אין מי שייתן את המידע, גם לא במוקד שהקימו. אתמול כל היום ניסיתי להתקשר למשטרה ולהשיג אנשים דרך אנשים שמכירים אנשים, כדי להגיע לכוחות הביטחון. דיברתי עם עשרות עיתונאים, זרים ומקומיים. כל היום אני בטלפונים, 24 שעות לא ישנתי ולא אכלתי".
אין למי לפנות?
"אני לא יכול לעשות כלום. פניתי למשטרה כמה פעמים, פתחתי אירוע כדי שלפחות יהיה משהו רשמי. חוץ מהעובדים הסוציאליים של הרשויות המקומיות, לא יצרו איתי קשר מכוחות הביטחון. איש לא יצר איתי קשר. בת אחת שלי עוד לא בת חמש, אחת עוד לא בת שלוש. הן מוחזקות בידי מחבלי חמאס. צריכים קודם כל לפעול לשחרור הילדים והנשים, אחרי זה להמשיך את המשא ומתן שם. אני לא מבין איפה המדינה, איפה כולם? אני לא רואה קבלת אחריות, רק הפקרות. אין מענה לאף אחד, כולם אומרים את אותו הדבר. פניתי לפיקוד העורף עשרות פעמים אתמול ולא חזרו אליי ולא דיברו איתי".
אתה מצליח לדמיין מה עובר עליהן שם?
"אני רק יכול לקוות שהן במצב סביר, אבל אף אחד לא יודע. בכל 24 השעות האחרונות לא יכולתי לעשות שום דבר חוץ מלהתראיין, אפילו ל-CNN. אני מבקש להפיץ את התמונות שלהן ואת הסרטון, כדי שתהיה מודעות. המדינה לא זזה".