אבי אלחרר, נהג הסעות מאשדוד, פגש ושוחח עם שי סיילס ניגרקר ואביעד ניר זיכרונם לברכה, דקות לפני שנרצחו בידי המחבל במכון השטיפה בחווארה. אלחרר עמד בסמוך אליהם בעת שאירע הפיגוע ועכשיו, יומיים אחרי, הוא מתחיל לעכל את מה שעבר עליו ולהבין כמה קרוב היה להיפגע בעצמו מאש המחבל.
"מרגע לרגע זה יותר כואב, כי אני מתחיל להבין את התמונה מכל הכיוונים", סיפר אלחרר ב"חדשות הבוקר", "ברגעים הראשונים לא זיהיתי את הפחד, לא הבנתי אותו. עכשיו כן, אני מזהה את הפחד, אני מבין מה קרה לי. אני מבין באיזו סיטואציה הייתי, ושגם אני יכולתי ללכת ביחד איתם, באותו הזמן".
באיזה שלב פגשת אותם?
"20 דקות לפני שנכנסו לשטיפה. ניהלנו שיחה בת רבע שעה ואז הם נכנסו לשטיפה. הם לא היו שם יותר מחמש-שבע-שמונה דקות".
מה הם סיפרו לך על הסיבה שהגיעו לחווארה?
"איש המזגנים שהייתי אצלו אמר לי: 'הם אשדודים'. פתחנו בשיחה, התחלנו לדבר אחד עם השני, הבנו ששנינו אשדודים. ראיתי את האהבה שהייתה בין האבא לילד ובין הילד לאבא. זה היה דבר מיוחד, הם העריצו אחד את השני. הכל בשותפות של חברים, לא אבא ובן. הם באו לשם כדי לעשות טיפול לרכב של הילד. אני במקביל הייתי אצל איש המזגנים, צמוד אליהם. כשהם סיימו את הטיפול שלהם, הם יצאו ואמרו שהם נערכים לשטיפה, שזה ממש ממול, זה לחצות את הכביש".
מה אתה זוכר מהרגעים האלה?
"הילד קיבל שיחה מאשתו. היא אמרה לו: 'אתה לא זמין'. הוא אמר לה: 'לא תמיד יש לי קליטה פה, אבל סיימתי לתקן את האוטו. אנחנו רק שוטפים את הרכב ובאים הביתה'. הם הלכו לשטיפה שזה בדיוק בגב שלי, מאחורה. שמעתי שתי יריות, זה היה נשמע כמו פיצוץ של גלגל משאית. זה כביש סואן אז הבטתי אחורה, לראות מה קרה שם. לא ראיתי משהו מיוחד. תכף אחרי זה שמעתי עוד שלוש-ארבע יריות. אז הבנתי שקורה משהו. הייתה דממה לכמה שניות, ואז מהומה של אנשים שרצו לכיוון השטיפה. הבחור ששטף את הרכב עם הקיטור, זרק אותו וברח. לא לכיוון הכביש אלא לאחור, הוא עלה לכיוון הפרדסים".
בשלב זה ראית את שי ואביעד?
"לא ראיתי אותם, גם לא ידעתי אם זה הם באותו רגע. הייתי מבולבל לגמרי. שילבתי את האוטו שלי ברוורס ויצאתי משם כמה שיותר מהר. לא נכנסתי לתנועה כמו שהייתי צריך להיכנס, אלא יצאתי הפוך, נגד כיוון התנועה".
מה עבר עליך ברגעים האלה, כשהבנת שאתה בפיגוע?
"זה הפחד הכי גדול. הבנתי שבכל רגע נתון אני יכול לקבל ירייה מאיזה כיוון, שאני לא אדע מאיפה זה בא. לא דיברתי עם אף אחד, לא אמרתי שלום, לא אמרתי כלום, יצאתי ברוורס נגד התנועה, השתלבתי מהר עם התנועה וברחתי משם. כל הדרך הביתה, הרגשתי שהמחבל מאחורי הגב שלי, עם אקדח. התקשר אליי חבר מאשדוד ואמר לי: 'תברח, תברח, יש פיגוע בחווארה'. אמרתי לו שאני כבר בורח. בדרך לאריאל הוא שלח לי את התמונות שהעלו לרשתות. כשפתחתי אותן, ראיתי שאלה האנשים שהיו איתי לפני 10 דקות".
איך הרגשת?
"חשכו עיניי. התחלתי להבין מה קרה, ושזה היה בדיוק בזמן שאני הייתי איתם שם ויכולתי להיהרג".
מה הסיבה שנכנסת לחווארה מלכתחילה? לא היה בך פחד?
"לא אגיד שזו הייתה הפעם הראשונה שלי ולא השנייה. זה כמה שנים טובות שאני הולך לאזור. אנחנו כל הזמן מתקשרים לבעל העסק שמגיעים אליו והוא אומר: 'הכל שקט, הכל רגוע, אתה יכול לבוא, הכל בטוח'. היום אתה לא יכול לבנות על זה. אחרי המקרה שקרה, אתה מבין שאין אמונה באף אחד. אתה לא יכול להאמין באף אדם. הם רוצים אותך נטו בשביל הכסף שלך, כדי שתפרנס אותם. אני מבקש מהעם היהודי לא להגיע לשם ולפרנס אותם. לא מגיע להם שנפרנס אותם".
עד כמה הבדלי המחירים דרמטיים שזה מצדיק לקחת את הסיכון הזה?
"חבר שלי שהלך לשם לתקן את המזגן, דרשו ממנו 2,500 שקלים. פה בארץ הוא הגיע כמעט ל-15 אלף שקלים על אותו תיקון, אותה עבודה. שטיפת רכב עולה בין 20 ל-25 שקלים, כשפה בארץ 70–80–100 שקלים, עם הטיפ שאתה נותן לרוחץ. גם באביזרים הקטנים, כמו שטיחים לאוטו, פה בארץ זה 100 שקלים במבצע, אצלם זה 20-25 שקלים לאותו שטיח. אין להם מס הכנסה, אין להם מע"מ, אין להם כלום. גם אם זה בחינם: 'תגיע, נתקן לך בחינם, נסדר לך בחינם, תקנה ירקות בחינם', אסור להגיע לשם".