רון בנימין, בן 53 מרחובות, יצא בשבת השחורה לרכוב על אופניים באזור בארי. לקראת השעה שבע בבוקר נותק הקשר עימו. מאז, ובמשך קרוב לחודשיים, הוגדר כנעדר. בסוף השבוע בישר צה"ל לבני משפחתו: רון נחטף לרצועת עזה ומוחזק על ידי החמאס.
"הגיעו אלינו הקצינים המלווים שלנו ובישרו לנו שאחרי 56 ימים, אבא שלי הוגדר כחטוף ודאי", סיפרה בתו, שי, "לא אמרו לנו כלום, לא יודעים אם זה מבוסס על עדויות. אמרו לנו שהוא בחיים, אבל אנחנו לא יודעים מעבר לזה. לא היו להם עדויות, אינדיקציות או כל דבר אחר להביא, אבל זה לגמרי מספיק אותנו ברגע זה".
איך התחושות, אחרי שהייתם בעלטה מוחלטת במשך חודשיים?
"זה כמו אוויר לנשימה. את יודעת שיש לך על מה להילחם כרגע ואומרת: אחזיר אותו הביתה. מצד שני, זה מפחיד. שמעתי את העדויות של האנשים שחזרו על התנאים. פתאום זה עולה לך: איפה הוא עכשיו? האם הוא מתכסה? האם קר לו, האם חם לו? האם הוא אכל מספיק היום? המחשבות האלה נכנסות וזה נורא קשה לחיות עם זה. זה סיפור נורא. אנחנו נלחמות, אנחנו לביאות, נעשה הכל כדי שאבא יהיה פה. הוא שם, חי, החמאס מחזיק אותו ואחראי על החיים שלו. החמאס חייב לדאוג שאבא יהיה בסדר, שיישאר בחיים. כמו שהוא לקח אותו, ככה אני רוצה אותו בחזרה".
מתי הייתה הפעם האחרונה ששמעתם ממנו?
"באותה שבת הוא יצא לרכוב על אופניים. בכל שבת הוא היה רוכב במקום אחר בארץ, בשבת הזו במקרה בחר בבארי. אני לא הייתי בארץ, פניתי אליו כששמעתי שיש אזעקות. הוא שלח לי הודעה קולית בוואטסאפ, אמר: 'יש אזעקות, אני לא יודע מאיפה זה בא. לא יודע מה לעשות'. הוא לא תיאר לעצמו שמחבלים חדרו ככה לתוך המדינה. הוא חשב: 'בסדר, טילים, יש כיפת ברזל. אני יוצא הביתה, רוצה להגיע למשפחה שלי. יש לי שעה נסיעה. מה הסיכוי שטיל יפגע ברכב שנוסע במהירות נורא גבוהה?'. זה מה שהיה אכפת לו, להיות עם המשפחה, להיות מוגן. הוא לא חיפש אקסטרים, הוא לא רצה לסכן את עצמו בכלל. מה הוא עשה בסך הכל? יצא לרכוב על אופניים במדינה שלו? הוא ידע שדבר כזה יכול לקרות בכלל?".
מתי איבדתם קשר איתו?
"ההודעה האחרונה נשלחה ב-06:47. אחרי ההודעה הוא דיבר עם אמא שלי בטלפון לכמה דקות. היא אמרה לו: 'אל תהיה איתי בטלפון, תקשיב לאזעקות. אם יש אזעקה אל תהיה גיבור, תצא מרכב'. משם הוא לא ענה. עשינו חישוב שלוקח שעה להגיע מאזור בארי לרחובות. הוא לא הגיע, הוא לא ענה. לא ידענו מה איתו. ידעתי שאין סיכוי שהוא סתם עצר. פתחנו חמ"ל בבית, חיפשנו איפה הוא. דרך האיתורן גילינו שהוא נעצר ליד קיבוץ מפלסים ב-232. הבנתי שמשהו עצר אותו שם. אחרי כמה ימים הבנו שפגשה אותו חוליית מחבלים והוא נחטף משם".
מה באשר לחברי הקבוצה שרכבו איתו?
"הם היו קבוצה של חמישה, קבעו בבארי, וכשהיו אזעקות אבא אפילו לא הספיק להוריד את האופניים מהרכב. הוא ישר החליט לנסוע הביתה, אמר: 'אני רוצה להיות בבית'. השאר כן קצת פחדו מהטילים והחליטו להישאר במיגונית. היום הם בסדר, כולם, נמצאים בבית. אבא שלי היחיד שהחליט לנסוע משם והוא נחטף".
מה תרצי להגיד לאבא אם הוא מאזין לך עכשיו?
"אבא, שתדע שאנחנו כל היום מחפשות אותך, מדברות עליך, רק רוצות שתחזור הביתה. אנחנו נלחמות, מדברות בטלוויזיה, מהללות אותך מפה ועד לא יודעת איפה. אנחנו אוהבות אותך ברמות. אתה הבן אדם הכי חזק שאני מכירה, תמשיך להיות חזק. אנחנו בסדר: אמא, גיל, סבתא, הדודים, המשפחה. רק מחכים שתחזור הביתה, לתת לך את החיבוק הכי מוחץ בעולם. יאללה, תחזור כבר. אי אפשר בלעדיך. מחכים לך".