בתקרית הטרגית שאירעה בשכונת שג'אעיה, שלושה חטופים אשר נמלטו מהמקום שבו הוחזקו, זוהו בטעות כמחבלים ונורו למוות בשוגג: אלון שמריז, יותם חיים וסאמר פואד אל טלאלקה זכרונם לברכה. בימים האחרונים הוכרזו עוד חמישה חטופים כמתים, לאחר שגופותיהם נמצאו ברצועה על ידי כוחות צה"ל.

מטה משפחות החטופים הודיע על החרפת המאבק וקרא לעסקה חדשה בהקדם. גלעד קורנגולד ששישה מבני משפחתו שוחררו משבי החמאס אך בנו, טל שוהם, נותר מאחור: "ביום שישי חזרתי הביתה, לקיבוץ גבולות. רציתי להיות קצת לבד. אי אפשר היה לישון מהפיצוצים, כל היום וכל הלילה. זו זוועה".

"ביום שישי בשמונה וחצי הקצינה שלי התקשרה והודיעה שהולך להיות סיפור רע מאוד עם החטופים, ושזה לא טל. הלך השישי, הלך השבת. עצוב שככה מדינת ישראל מתנהגת. אין זמן, חוזרות רק גופות. 71 יום וכלום לא קורה. אני זוכר את 82', כשנכנסנו ללבנון צוהלים ושמחים, זרקו עלינו אורז בדרך. שקענו שם. כל יום אני שומע על עוד הרוגים ופצועים ואומר: רגע, מדברים על ניצחון. איזה ניצחון? מישהו מבין מה זה ניצחון בעזה? אי אפשר לנצח את עזה. קודם צריכים להוציא את החטופים שנשארו שם. זו חובת המדינה, זה לא רשות".

"שלשום מישהי ברחוב אמרה לי: 'מה אתם רוצים? קיבלתם חצי מהמשפחה'. סליחה, אני שואל אותך בכלל? יש לך מושג מה זה כשחלק מהמשפחה בעזה? חוצפה, זה לא עניינך. אני דורש שהמדינה תוציא את כל השבויים והחטופים. כבר לא נשארו הרבה בחיים, כל אחד יודע. עושים מספרים. שלושת החטופים שיצאו לא יצאו מאזור שלא מופגז, אלא מאזור מופגז. יכול להיות שבאותו אזור התמוטטו בתים על חטופים, ולעולם לא נדע מה קרה איתם".

חטופים מעידים ששמעו את ההפצצות, שהן היו קרובות אליהם.
"אין אחד שחזר ולא אמר את זה. פחד אימים, פחד קיומי. במקרה שלנו, עדי סיפרה שלא הייתה ישנה בלילה. היא הייתה מקיפה את הילדים שנרדמו, אבל כל הלילה אי אפשר היה לישון. לנו המשפחות אין שום דבר נגד הצבא, נגד החיילים. להפך. אנחנו מחבקים אותם. אבל, מפגיזים שם בלי סוף. אתם לא מבינים מה זה הפגזות של צה"ל. משרד החוץ ביקש ממני ללוות משלחת של אוסטרים בבארי לפני שלושה ימים. היה נורא. הם לא היו מסוגלים לעמוד רגע על הרצפה, כל רגע הם קפצו. אלה פצצות-פצצות. אני לא מבין לאיפה זה מתקדם. אני דורש משרי הקבינט לא להיגרר ולהכריז על הפסקת אש זמנית, יומיים-שלושה, להגיד שאנחנו מוכנים כרגע למשא ומתן".

לפי הדיווחים ישראל מעבירה את המסרים אבל החמאס דורש את הפסקת המלחמה לגמרי בתמורה לעסקה.
"מצד שני, שמעתי שלא זה מה שהקטארים והאמריקאים אומרים. נורא קל להגיד את זה, אף אחד לא יכול להוכיח את זה. בואו ננסה פעם אחת משהו אחר. יש הרגשה שבצבא עושים את כל המאמצים כדי להוציא אותם, אבל שיש אנשים שזה כבר פחות חשוב להם, שעושים נאומים והחטופים זה משהו צדדי בנאום, שמישהו נזכר בסוף. זה לא בא בחשבון. כל מי שהיה במקומנו לא היה נותן לזה יד. הגברנו את הלחץ, לא יודע כמה זה יעזור".

לאן הולכות המחשבות על טל בימים האלה?
"אני רוצה אותו בחיים, בחזרה, מהר. זה מה שמעניין אותי. אני לא מבין לאן עוד ממשיכים. שלושה שבועות מפגיזים תא שטח בטירוף. תעצרו שנייה, תעשו פסק זמן, תנסו לשחרר אותם. תנו עסקה. אם לא, יהיו לנו רון ארדים, עוד גופות ועוד גופות. אנשים מתמוטטים".

מה שלום עדי, נווה ויהל?
"יהל מתחילה להתאושש, היא בסדר. לפני שבוע היא אמרה לי: 'סבא, שוואיה שוואיה'. היא ישבה בארוחת ערב, ילדה בת שלוש וחצי, וספרה מ-1 עד 10 בערבית. לנווה ייקח קצת יותר זמן, קצת יותר קשה לו. עדי התחילה להכניס אותו למסגרות. הוא מדבר על מה שהיה שם רק עם עדי, לוחש לה, כלפי חוץ לא מדבר. שלשום הוא ישב וכתב את השם של טל על הרצפה. הוא שאל אותי מה זו הדיסקית שיש לי. הסברתי לו שכשהם היו שם, זה היה הלב. הלב היה איתם. עדי צריכה לשקם משפחה לבד, זה קשה. היא צריכה את טל. היא אומרת את זה".

יש לכם אינדיקציות לגבי טל?
"מעבר לזה שהוציאו אותו מהממ"ד חי, עם בגדים וכנראה שלא פצוע, אין לנו שמץ של מושג. מאז ועד היום".