שלושה ישראלים נרצחו בפיגוע המשולב באריאל: תמיר אביחי בן ה-50, תושב קריית נטפים שבשומרון ואב לשישה ילדים, מיכאל לדיגין בן ה-36 מבת ים, אב לשניים, ומוטי (מרדכי) אשכנזי, בן 59 ואב לשלושה ילדים, תושב יבנה.
המחבל, מוחמד א-סוף בן ה-19 מהכפר חארס, דקר ארבעה ישראלים באזור התעשייה באריאל, גנב מכונית, השתולל על כביש 5 והתנגש במספר מכוניות. כשיצא מהמכונית הגנובה וניסה להימלט, חוסל על ידי לוחם צה"ל.
ד"ר דן גורפיל, מנהל טיפול נמרץ וניתוחי לב וחזה בבית החולים בילינסון, עדכן הבוקר על מצב הפצועים. "הגיעו אלינו שלושה פצועים: פצוע בינוני שמצבו יציב וטוב ושני פצועים קשה שנותחו אתמול במהלך הערב והלילה. הפצוע הראשון מצבו טוב ומשתפר מאוד, כבר מתקשר עם המשפחה. הפצוע השני שמצבו קצת יותר מסובך צפוי להתקדם הבוקר בצורה טובה. אני מאמין שבסופו של דבר הם יהיו בסדר. הם יצאו מסכנה מיידית, אבל הם תחת השגחה. רפואה זה לא מתמטיקה, לפעמים עוד קורים דברים".
אביב בן הרוש עשה את דרכו לאוניברסיטה כשנקלע לזירת הפיגוע. הוא לא היסס, יצא ממכוניתו כשהוא חמוש באקדח ורדף אחרי המחבל. "נסענו לכיוון אריאל בכביש 5, ומרחוק ראיתי משהו שנראה כמו תאונת דרכים", תיאר הבוקר בן הרוש, "עשן עלה ומכוניות היו מעוכות. סטיתי הצידה בשביל לראות אם אפשר לעזור כשפתאום שמענו בום. כדור נכנס לנו בשמשה הקדמית והבנתי שזה פיגוע, אירוע ביטחוני".
"היינו חמישה אנשים במכונית, זה נס גדול שאף אחד לא נפגע. ראינו את הקליע בתוך המכונית. מיד עצרתי ויצאתי עם הנשק, ניסיתי להבין איפה המחבל. כולם צעקו 'המחבל ברח', הבנתי שזה אירוע מתגלגל. ניסיתי לראות מה אפשר לעשות".
רצת על הכביש עם נשק שלוף כדי לאתר את המחבל.
"בהתחלה הייתי בטוח בכלל שמישהו ירה עלינו מלמעלה, כמו מארב. זה קרה בעבר, אני מכיר את הכביש. כשיצאתי ראיתי מכוניות מעוכות, אנשים זרוקים על הרצפה, הרוגים או פצועים בכל מיני דרגות. אנשים ניסו להגיש עזרה. פתאום ראיתי את המכונית של המחבל חוזרת מכיוון מערב, הוא הבין שאין לו לאן לברוח וחזר אלינו במהירות עצומה. הוא נכנס לתוך ההמולה במהירות עצומה, בנס אף אחד לא נדרס או נפגע קשה".
הוא ניסה לפגוע בעוד אנשים.
"הוא נכנס במהירות של 200 קמ"ש, משהו מוגזם. הוא יצא מהמכונית וכולם התחילו לצעוק, 'תירו בו, המחבל בורח'. היו שני חיילים חמושים, אני ועוד כמה אזרחים חמושים. התחלנו במרדף אחריו, אני הייתי קצת יותר רחוק ממנו. ניסיתי לשחרר כדור לעברו אבל הוא היה ממש רחוק. שני חיילים שהיו יותר קרובים אליו חיסלו אותו".
זה קשה מאוד להיות חלק מאירוע כזה.
"זה לא פשוט. אני לא מחזיק מעצמי גיבור או משהו, אבל אחר כך חשבתי שזה הזוי: הייתי עם אחותי במכונית, אני נשוי יחסית צעיר ואבא לילדה בת שנה וחצי שנסע ללימודים באוניברסיטה בלב הארץ. אני לא מצליח להבין איך דבר כזה יכול לקרות. זו תחושה של הפקרות, שאין ביטחון. בן אדם נוסע בכביש ויורים עליו. זה מחבל בן 18, לא צבא שנלחם. זה חורה לי. אני פונה לממשלה שנכנסת עכשיו, דובר רבות על נושא הביטחון פנים".