אחרי אשפוז קצר בבית החולים איכילוב, עדה תומר אשרת, אשתו של המוזיקאי קובי אשרת, שוחררה לביתה. היא מנסה להתאושש מהתקיפה האכזרית שעברה בשכונת מגוריה, על ידי צעיר ערבי בן 22 מהיישוב ריינה, ששוכר דירה באיזור. הצעיר התנפל על עדה לאור יום כשהוא עירום לחלוטין והכה אותה, את בעלה ואת כלב המשפחה נמרצות.

"כמו בכל בוקר, יצאנו לטיול שגרתי בים עם הכלב שלנו", תיארה עדה ב"חדשות הבוקר", "הלכנו בשביל ברחוב איינשטיין לכיוון חוף הים, יש דשא גדול בחצר האחורית של הבניין, כשפתאום שמעתי גניחות. חשבתי שמישהו במצוקה ואמרתי לקובי - 'בוא נחזור ונראה מה קרה'. חזרנו אחורנית, ועל הדשא, במרחק 50 מטרים, שכב בחור עירום לחלוטין עם הבגדים לצידו".

"אמרתי, משהו פה לא בסדר. התכוונתי להוציא טלפון ולהתקשר למשטרה, אלא שאז בבת אחת הוא זינק עליי", סיפרה עדה, "לא הבנתי מה קורה, הוא זינק באמוק עם מבט מוטרף בעיניים, היה נראה בטריפ שלא מהעולם הזה. זזתי קצת אחורנית, הוא דפק לי את הראש ברצפה והתחיל לבעוט בי ממש בכוח. קובי התעמת איתו והבחור הפיל אותו על הרצפה. חשבתי, אוי ואבוי, מה עם הכליה שלו? כל כך פחדתי. גם הכלב שלנו קיבל בעיטות נוראיות".

כמה זמן נמשכה התקיפה?
"כמה שניות. הבחור ירד פתאום על הברכיים כאילו שהוא מתפלל, ואז גם הגיעו שכנים והתערבו. הבחור קם והתחיל לרוץ, לברוח, ובינתיים הגיעו המשטרה ומד"א. קיבלתי מכה כזאת חזקה בראש שהייתי בטוחה שאני הולכת, שזה הסוף שלי. נטפתי דם מלמעלה עד למטה כי הקרקפת שלי נפגעה. בדיקת סי-טי הראתה שאין לי נזק בראש, אבל חוץ מפגיעות חיצוניות-גופניות יש לי גם פגיעה נפשית לא פשוטה".

פיזית, איפה נפגעת?
"נפגעתי בעיקר בראש, יש לי תפרים. יש לי גם חבלות בצוואר, חבלות בגוף, בכתפיים, בידיים, ברגליים, מכות יבשות. אני מתאוששת לאט לאט אבל עדיין כואבת, זאת גם פגיעה פיזית אבל גם פגיעה נפשית. אירוע קשה, לא פשוט. חזרתי לזירת הפשע בעצת חבר מקצועי כדי לסגור מעגל במקום שבו זה קרה. נתתי עדות למשטרה, השוטרים באו לצלם ולקחו עדות. מפה והלאה אני צריכה לדאוג להחלים, נפשית ופיזית".

מה את יודעת על הבחור שתקף אותך?
"אני יודעת שהוא גר כאן בשכונה בדירה שכורה עם עוד חבר. מעבר לזה אני לא מכירה אותו, לא ראיתי אותו מעולם, יודעת שהוא בא ממשפחה טובה ולגמרי נורמטיבית. לא חושבת שהוא היה מודע בכלל את מי הוא תוקף, הוא פשוט רץ ריצה מטורפת ובאמוק. לא חושבת ששינה לו אם זאת אני או אמא עם תינוק בעגלה או כל מישהו אחר. פשוט עמדתי שם, נקלעתי לו לדרך ואכלתי אותה".

את פוחדת שתפגשי אותו שוב בשכונה?
"לא מאמינה שהוא יישאר פה, מקווה מאוד שבעלי הדירה לא ייתנו לו להישאר. הוא עצור על פשע, תקיפה חמורה, לא מאמינה שהוא יישאר לגור פה".

יש לקח מבחינתך לאירוע הזה, או שלגמרי אי אפשר לצפות את זה?
"זה דבר לגמרי בלתי צפוי. כשמישהו משדר אותות מצוקה אני לא מתעלמת מזה, ולא אתעלם מזה גם בעתיד. זאת אני. אם מישהו זקוק לעזרה אעזור לו, לא חלמתי לרגע אחד שהוא הולך להתקיף אותי. לא אשנה את אופיי, אבל כן עכשיו כשאני יורדת למטה אני מסתכלת ימינה ושמאלה. מקווה שזה יעבור לי".