לפני 25 שנים עמד אהרל'ה ברנע מחוץ לבית החולים איכילוב ודיווח על הידיעה הקשה ביותר שנאלץ למסור בחייו: ראש הממשלה יצחק רבין נרצח. "הרבה שנים אני עובד במקצוע הזה של התקשורת, מעולם לא העליתי בדעתי שאני אהיה זה שיבשר על כך", הוא אמר אז בקול רועד.
הערב (חמישי, אחרי החדשות בקשת 12) ישודר סרטו של יואב לימור "רצח רבין - הקולות שמעולם לא נשמעו" במסגרת התוכנית "חשיפה". הסרט יחשוף שורה של עדויות מפי המאבטחים שהיו מסביב לרבין באותו ערב, וכן הקלטות חדשות של הרוצח, יגאל עמיר. בקטע מתוך הסרט שפורסם אמש במהדורה המרכזית נשמע עמיר אומר: "אם איזה שוטר (היה) אומר לי ללכת אז אני הולך ואני מבין שזה לא הזמן שלי. אם לא, אז אני עושה את זה".
הבוקר סיפר ברנע בראיון ליואב לימור בתוכנית "חדשות הבוקר" על מה שעבר עליו בלילה ההוא. "אני רואה שגדי סוקניק משדר מהכיכר, הערכנו שתהיה הפגנה לא מי יודע מה, אבל אז אני רואה שהכיכר מפוצצת אז אמרנו שנרד, אולי גדי צריך עזרה. כך ירדנו לכיכר, אני ורוני דניאל".
"איך שאני מגיע לפינת פרישמן-אבן גבירול, מגיע הביפר הראשון שאומר 'היו יריות ברבין'. לא הספקתי לחצות את הרחוב, הגיע עוד ביפר", נזכר ברנע. "התקשרתי למפיק בניידת השידור ושאלתי אותו מה קורה. הוא אמר: 'אין לי מושג, אבל אם הייתי במקומך הייתי רץ הכי מהר שאפשר לבית החולים איכילוב', וזה מה שעשיתי. רצתי כמו מטורף".
את הבשורה האיומה על מותו של רבין קיבל ברנע בזמן שעמד מחוץ לבית החולים. "שמעתי תוך כדי השידור שסקיי-ניוז כבר אמרו שהוא לא בחיים ושהערוץ הראשון ציטט את סקיי-ניוז. אני במקום קיבלתי החלטה שמהפה שלי לא תצא הודעה על מותו של ראש הממשלה עד שאני לא אשמע הודעה רשמית על כך, לא אקח אחריות. לא אמרתי דבר עד שאיתן הבר יצא".
"מאז אותו לילה נוראי, ב-4 בנובמבר 95, אני בן אדם שחי בפוסט טראומה תמידית", סיכם ברנע. "כמעט שאין יום או לילה שאני לא נזכר בלילה ההוא. ממש כל יום. אין יום שזה עוזב אותי. זו טראומה שאי אפשר למחוק אותה".