משתתפי "חתונה ממבט ראשון" (שבת, אחרי החדשות, קשת 12) מגיעים אלינו כי הם רוצים אהבה ומוכנים לצאת למסע גורלי, כדי להשיג אותה. מספרים שניסו במשך שנים לבד, יצאו לעשרות דייטים, ניהלו מספר מערכת יחסים מוצלחות יותר או פחות, אבל שום דבר לא תפס. הם מדברים על תרבות השפע, על אפליקציות ההיכרויות שמקשות על יצירת זוגיות, ועל מזל רע, כי עוד לא הגיע/ה האחד/ת.
במידה רבה, הם צודקים. תרבות השפע ואפליקציות ההיכרויות שינו מקצה לקצה את עולם ההיכרויות והפכו אותו לזירה מאתגרת שאינה מותאמת למח האנושי. בהינף אצבע רואים עוד ועוד פרצופים אופציונליים, הנותנים תחושה של היצע בלתי נגמר והופכים את הבחירה לקשה עד בלתי אפשרית. גם בנוגע למזל, יש מן האמת. לפעמים, זה באמת עניין של מזל, וברגע אחד, באופן בלתי צפוי, מגיע האדם הנכון, שמרגיש לנו כמו בית, מאפשר לנו לפתוח את הלב, ופותח את שלו בחזרה.
אבל האם זה כל הסיפור? האם רווקות מאוחרת (בלתי רצויה) היא רק עניין של מזל ושל טכנולוגיה לא מותאמת? כנראה שלא. כן, אפליקציות ההיכרויות מוסיפות קושי, ולמרות זאת, יצאו מהן לא מעט זוגות. וכן, יש עניין של מזל, אבל המשקל שלו כנראה קטן ממה שנהוג לחשוב. אחד הרווקים שהגיע לתוכנית אמר לי פעם: ״אני עשר שנים רווק, יצאתי למאות דייטים בחיי. וכל פעם זה לא עבד והאשמתי את המזל והמקריות. אבל אז עצרתי לחשוב והבנתי שהדבר המשותף היחיד בכל הדייטים שבהם הייתי, הוא - אני. אז אולי, אם במאות דגימות התקבלה אותה תוצאה, היא כנראה לא מקרית״.
אם לא מדובר רק במקריות ובטכנולוגיה שנועדה אחרי הכל לגרום לנו לחזור אליה ולהשתמש בה, ולא באמת להתחייב לקשר, אז מה כן? זה הזמן להכניס לסיפור את החלק בנו שמבלי שנשים לב משפיע על הבחירות, ההחלטות, הרגשות וההתנהגויות שלנו - הלא מודע. 
חלקנו מחבלים באופן לא מודע פעם אחר פעם בסיכוי שלנו ליצור קשר. למה שנעשה דבר כזה? כי אהבה היא עניין מאוד מאוד מפחיד ומסוכן. כדי להתאהב חייבים לקחת סיכון: סיכון שניפגע, סיכון שנפגע, סיכון שנבחר לא נכון, סיכון שישבר לנו הלב ונמצא את עצמנו כואבים ובוכים, מנסים למצוא נחמה בקצת גלידה.
באהבה צריך לתת לאחר גישה ללב שלנו. אותו הלב שפעם בנו מאז היינו עוברים, שנושא חוויות שנחרטו בו לאורך השנים. שלומי שבן כתב באיזה טור בעיתון: ״כשאתה פותח את הלב שלך בפני מישהו, אתה נותן לו אקדח. נח בקופסא מהודרת, מלובדת ארגמן. לפעמים זהו טקס החלפת נשקים, לפעמים פעולה חד-צדדית, התאבדותית. מישהו חייב לעשות את הצעד הראשון, בהיותך בן האנוש שאתה, אתה מתפלל שפגשת לב ראוי״.
מי שהחוויות שלו כוללת אכזבות, הפרת אמון, אהבה על תנאי, ביקורת מכווצת, בגידות ופציעות אחרות, ישמור במודע או פחות על ליבו מכל משמר, ינסה בכל כוחו להגן עליו מפגיעה נוספת. החוויות האלה יכולות לכלול מערכות יחסים קודמות שלו, בין אם רומנטיות ובין אם לאו, או מערכות יחסים שהוא גדל סביבן והיו לו למודל.
החוויות שחווינו, והאהבה שקיבלנו, משפיעות על התחושה שלנו כלפי אחרים, כלפי מערכות יחסים, וכלפי עצמנו. אהבה דורשת לקבל ולתת, להיחשף, להישען, לאפשר שישענו עלי, ולוותר על וודאות ועל שליטה. מכירים את המשחק שבו נשענים אחורה בעיניים עצומות וסומכים על זה שעומד מאחורינו שיתפוס? מי שנשען ונפל - הגיוני שיחשוש לשחק שוב. מי שזכה לערימות של ביקורת מהסביבה, וקיבל כל חייו את התחושה שהוא "לא מספיק" או לא ראוי, יתקשה לקבל אהבה. מי שנאהב רק כשהתאים את עצמו לאחר - יתקשה להיות הוא עצמו. מי שהופר לו בעבר האמון, בזוגיות, בחברה או על ידי אחד ההורים - יתקשה לסמוך על האחר.
משום שיש פער בין הרצון המודע לזוגיות, לבין הרצון הלא מודע להימנע מפגיעה, בדרך הגנתית אנחנו מאמצים דפוסי "בכאילו"- כאילו יוצאים ומנסים, אבל בדרך מכשילים את עצמנו בכל מיני דרכים. בוחרים בבני זוג לא מתאימים ולא זמינים / דוחים את מי שמנסה להתקרב / דוחים את מי שרוצה אותנו / ממהרים לעזוב כשזה טוב / מתקרבים מדי כדי שלא יתרחקו מאיתנו / מתרחקים מדי כדי שלא יתקרבו אלינו / דוחים את קילוף שכבות הנפש והחשיפה העצמית לזמן לא ידוע / מוותרים על עצמנו ואז מאבדים את עצמנו, או מעמידים את האחר בבחינות בלתי פוסקות.
זה רק חלק מהרשימה. ב"חתונה ממבט ראשון" ההתאמות חשובות מאוד, הן נותנות לנו, צוות המומחים, את המושכות על תהליך הבחירה ומצמצמות במידה ניכרת את רכיב הבחירה השגויה שעשוי להיות למשתתפים. אבל אצל רוב הזוגות, הן רק המנה הראשונה. המנה העיקרית היא ה"תהליך" המדובר, טיפול שכולל חקירה של החסמים, ההגנות, הפחדים, ההתנגדויות וההתנהגויות הלא מודעות שמקשות על אנשים להתמסר לזוגיות ולהתאהב - כי ספינה שעוגנת בנמל אולי מצמצמת סיכוי לפגיעה, אך לא לשם כך היא נבנתה.
אז מה עושים עם הלא מודע הזה? לא תמיד אפשר להתמודד עם השפעותיו לבד, ואין ברירה אלא להיעזר בטיפול. אבל אפשר להכיר בקיומו, להבין שהוא משפיע עלינו, ואולי רגע לפני שנמלטים בבהלה מקשר שמתחיל להרגיש אינטימי מדי, לנסות לבדוק האם ההחלטה שלנו "נקיה", או נובעת מהפחדים שלנו, פחדים מובנים ומוצדקים, אבל כאלה שעשויים להוות מכשול בדרך לתת לזוגיות בריאה סיכוי אמיתי.
כותבת הטור הינה מומחית "חתונה ממבט ראשון", מעין בוימן-משיטה.