הדקות הראשונות בתחילת הנסיעה של מעיין ועומרי לים המלח לא היו נעימות, בלשון המעטה. ואיך לא, כשהעייפות של עומרי ניכרת וחוסר שביעות הרצון של מעיין מאותת ימינה ושמאלה? למי שלא בסוד העניינים, נספר שעומרי הציע למעיין לנסוע יחדיו לראות את הזריחה במדבר, והיא כמובן הסכימה בהתלהבות. אלא שאז הכל נהרס. עומרי חזר מאוחר הביתה מבילוי לילי, והתקשה להתאושש ממנו ברגעים הראשונים של הטיול. האווירה השתבשה ובמקום חוויה רומנטית בלתי נשכחת, הם קיבלו שיעור חשוב - איך לשחרר את הכעס וליהנות מהרגע. במיוחד בשביל אותם הוויכוחים ורגע לפני שסופ"ש הזוגות מתחיל (מוצ"ש אחרי החדשות, קשת 12), הכנו רשימת טיפים שכל זוג חייב לגזור ולשמור לריב הבא.
רוצים עוד? היכנסו עכשיו לפייסבוק ולאינסטגרם "חתונה ממבט ראשון"
שני צדדים למטבע
הדבר הכי חשוב שצריך לזכור הוא לראות גם את בני הזוג ולא רק את עצמנו. לכל מטבע יש שני צדדים, ולכן כל התחושות שאתם מרגישים אמנם לגיטימיות, אבל כך גם אלה של בני הזוג. זה מאוד קשה להתחשב גם באחר בזמן שהעצבים כבר מפמפמים בוורידים והפיוז נדלק, אבל יש דברים שגדולים יותר מהרגע הזה וחבל לאבד אותם. במקרה של מעיין ועומרי זה היה הטיול שנהרס, במקרים אחרים הקשר עצמו הוא זה שנמצא בסכנה, והכל טמון בתקשורת שלנו בזמן הריב. אין פה שחור או לבן, יש קשת של גוונים לרגשות שלנו, ולכן תקשיבו, אבל באמת תקשיבו, גם למה שיש לצד השני לומר.
הכל מתחיל ונגמר במסר
דמיינו לעצמכם מצב בו ממש כעסתם, רתחתם מעצבים על בני הזוג ויריתם בלי הרף את צרור התחמושת שאספתם לאורך הדרך. עכשיו תנסו להיזכר בתשובות שהצד השני סיפק לטענות שלכם. לרוב, לא נזכור בכלל מה הם ניסו להגיד מרוב שהתעסקנו בייאוש שלנו, ויש לזה הסבר פשוט. כשמישהו מרים עלינו את הקול, אנחנו מעלים את חומת ההגנה או במילים פשוטות את האגו. הדבר היחיד שבוער בנו הוא להראות להם שהצדק איתנו. הבעיה היא שהמצב הזה לא מקדם אף אחד לשום מקום. אתם עסוקים בלהשמיע במקום בלהעביר את המסר שלכם. כדי להפיל את החומה שתעלה בהתאמה יחד עם הטונים, חשבו לפני שאתם צועקים - מה בעצם אנחנו רוצים שהצד השני יבין? עם איזה תחושות נרצה לצאת בסוף השיחה ומאיפה באמת נובעים העצבים? תזכרו את המטרה ותובילו לשם בחכמה, זה בידיים שלכם.
תקשורת חיובית
זה מאוד נחמד להבין את המטרה, אבל מה עם הדרך? אם לא צועקים, איך אפשר לתקשר נכון בזמן הריב כדי להעביר את המסר בצורה המיטבית? קוראים לזה תקשורת חיובית. הדבר הראשון שכדאי להימנע ממנו הם מילות ההגזמה כמו "אף פעם", "תמיד" ו"בחיים לא...". בואו ניקח למשל ריב על מטלת הבית שעומרי כל כך אוהב - שטיפת כלים. "אתה אף פעם לא שוטף כלים", או "את תמיד משאירה את הכלים בכיור", אלה שני ניסוחים בעייתיים שלא באמת דבקים במציאות. הרי לא קרה אפילו מקרה אחד בו הצד השני עשה זאת? עוד נקודה בעייתית בדוגמה היא הפניית האצבע המאשימה כלפי הצד השני. חלק מתקשורת חיובית היא לדבר על התחושות שאתם חווים בעקבות ההתנהגות של בני הזוג ולהימנע מהאשמות. אם רק תגידו שחלוקת הנטל בבית כבדה עליכם, תתנו פתח לצד השני להבין מה אתם באמת מרגישים. זכרו שלחשוף את הרגשות שלכם זו לא חולשה, להיפך, זה בדיוק מה שיקרב ביניכם.
נקודות חולשה הן לא נשק
ואם כבר עסקנו בלחשוף רגשות, אחת הסיבות שאנחנו כמהים להיות בזוגיות היא היכולת לשתף את הפרטנר שלנו ולקבל כתף תומכת. סביר להניח שבני הזוג שלכם יודעים את הסודות הכי כמוסים, את הפחדים ואת החוויות הכי עמוקות שאתם לא חושפים בפני כל אחד או אחת. חשוב להעריך את הפגיעות שהם הראו לנו עד היום גם בזמן ריב. כאמור, לא פעם כשהטונים עולים, האגו עולה בהתאמה וכך תחושת הדווקא היא זאת שמשתלטת עלינו. אנחנו רוצים להוכיח את הנקודה שלנו, והמטרה? מקדשת את האמצעים. לכן נראה לנו לגיטימי להשתמש בנקודות התורפה כנשק, וזאת אחת הטעויות שלא רק שלא תוביל אתכם לשום מקום - היא יכולה לרסק אתכם. עצם העובדה שאדם בחר לשתף אתכם בחולשות שלו, לא אומר שאתם מחזיקים בזכות להשתמש בהן נגדו כשזה מתאים. זאת פגיעה באמון, והיא כנראה הרבה יותר קשה מכל מה שאתם רבים עליו באמת.
אז מה עושים?
יש כל מיני טקטיקות שזוגות יכולים לאמץ לעצמם בזמן הריב כדי לסובב את סוויץ' המריבה לשולם. אופציה אחת היא לחשוב על מילת קוד, אותה תגידו אם נחצו כל הקווים ואתם צריכים רגע להירגע. דרך אחרת היא לדבוק בלילה לבן שבו לא הולכים לישון עד שמגיעים לפשרה, ואם אתם ממש בעצבים, קחו כמה נשימות ורק אז דברו - זה אולי נשמע קלישאתי אבל לא להיות אימפולסיביים עושה את כל ההבדל. בסופו של דבר, שימו את הציניות בצד, אין לה מקום בריב, תספרו את הגרסה שלכם בצורה בהירה וכרונולוגית, דברו על מה שאתם מרגישים ולא רק על מה שהצד השני עובר ותגלו חמלה. בכל זאת, לא סתם בחרתם את הפרטנר שלכם, וחבל לאבד הכל בגלל עצבים של הרגע. בהצלחה.