אנשים, תפסיקו לרמוז. דברו ברור

שני פרקים חשובים שודרו בשבוע החולף: הראשון היה פרק עדויות בני המשפחה והשני, הפרק בו הקלפים קצת נטרפים בין כל הזוגות. הנה השנקל שלנו אליכם.

1. זוגיות היא לא אני, היא אנחנו

   תקציר הפרק האחרון: איתמר קיבל הודעה שעליו להיכנס לבידוד של 4 ימים, והחליט על דעת עצמו שקארין תעזוב את הבית, כדי לא להדביק אותה בקורונה. קארין לעומת זאת ראתה בבידוד הזדמנות פז לזמן איכות של שניהם, וקיוותה שהוא יאפשר להם לשחרר את התקיעות שביניהם. למצער השיח סביב ההחלטה הזו לא באמת התקיים. איתמר הודיע לקארין מה הוא החליט, קארין התבאסה, נעלבה והתאכזבה מאוד, אבל לא רצתה להתווכח יותר מדי ולכן הסכימה להתפנות מהבית.
   
   איתמר שלח לקארין הודעה כועסת על כך שהיא לא נפרדה ממנו לשלום כמו שצריך, מה שגרם לה למהר לחזור כדי לפייס אותו, לקבל חיבוק ונשיקה (תזכורת – הוא ביקש שתלך כדי שלא ידביק אותה) ונסעה להתארח בבית הוריה. זו הייתה סצנה קשה לצפייה שאחריה שוחחה קארין עם יעל, פרקה את התסכול והאכזבה, וקיבלה עצה מצוינת – להגיד לאיתמר את האמת לגבי התחושות שלה. לאחר מכן אומר איתמר למצלמה שהוא בסה"כ חושב שכדאי גם להתגעגע אחד לשני מדי פעם כדי לשמר את היחסים ושלא יימאס אחד מהשני. עם זה לא נתווכח, אבל:
   א. אם זה מה שהניע אותך חבל שלא אמרת את זה.
   ב. החלטות כאלה לא יכולות להתקבל באופן חד צדדי וצריכות להיות משותפות ומתאימות לשני הצדדים.
   
   נראה שלאיתמר יש דימוי מסוים לגבי איך זוגיות צריכה להיראות ושהוא מנסה להכניס את קארין לתוך הקופסא המתאימה לו, וזאת מבלי לשים לב לצרכים של קארין ולאישיותה. קארין מצידה מנסה מאוד לרצות את איתמר ובכך נותנת לו תגמול להתנהגות רעה. במו"מ מתמשך (זוגיות) הדרך הטובה ביותר ליצור מערכת יחסים ארוכה היא לא לוותר כל הזמן וגם לא להיות רק נחמדים. בזוגיות בריאה מותר לכעוס ומותר גם לא להסכים.

2. דברו ישירות

   

   אחרי השיחה של קארין עם יעל, נראו איתמר וקארין משוחחים בזום בערב השנה החדשה, הוא משועשע עם פאה ומשקפיים והיא עטופה במעיל ומנגנוני הגנה. השיחה כולה מתנהלת ברמיזות סרקסטיות נוסח: "מה את עושה הערב?" ; "אולי תפתחי טינדר וצאי לדייט" וכדומה.
   
   שיטת הרמיזות הזו איננה יעילה משתי סיבות מרכזיות: הראשונה היא שאם הפרטנר לא מודע לכך שיש בעיה, הוא עלול בקלות לפספס את הרמזים, לפרש אותם לא נכון ולהיכנס בעצמו למגננה שרק תסלים את המצב. הסיבה השנייה היא שגם אם הוא מודע לבעיה ולא רוצה להתמודד איתה, הרמזים הם דרך נפלאה עבורו להמשיך לעקוף אותה, לשחק אותה ראש קטן ולהמשיך לא להתמודד (ושוב, המצב מסלים). באופן כללי רמיזות אינן מנגנון תקשורת יעיל. כשהשיחה האמיתית והכנה כבר תתקיים, סביר להניח ששני הצדדים כבר יהיו כ"כ טעונים אחד על השני, שיהיה הרבה יותר קשה לפתור את הסוגיה.

3. אל תבטלו את הקשיים ותקלו על עצמכם

   לפעמים יש פתרונות מאוד פשוטים לקשיים שהם אולי קטנים, אבל משפיעים על איכות החיים שלנו. שטיפת כלים, למשל. נכון שיש אנשים שנהנים מהפעולה הזאת, אבל עבור רוב האנשים מדובר באחת ממטלות הבית המעיקות ביותר, ומי לא מכיר את החבר/ה ש"לא יכול ללכת לישון אם יש כפית מלוכלכת בכיור". לשמחתנו אנחנו חיים בעידן שבו נמצא לבעיה הזו פתרון מאוד פשוט – מדיח כלים. בפרק האחרון ראינו עד כמה חשוב לעומרי להוריד מעצמו את מטלת שטיפת הכלים, אך מעיין שלא מזדהה עם הקושי (או כמו שעומרי חווה אותו – טראומה), מבטלת את הצורך הזה.
   
   

   

   אז ראשית, חשוב לציין שבקשר זוגי לא מומלץ לבטל קושי של אחד הצדדים, גם אם עבור הצד השני הוא לא נחווה כקושי. כדאי לנסות להבין את בן הזוג, להיכנס בנעליו ולא לשפוט את הסיטואציה רק מנקודת המבט שלנו. בין אם מדובר בקושי בשטיפת כלים ובין אם מדובר בקושי להתגבר על פחד מסוים. ככל שתבינו יותר את הפרטנר שלכם, מה עושה לו טוב ומה מקשה עליו, תדעו איך לעזור לו או לשמח אותו, ובעקבות כך יהיה לכם הרבה יותר טוב בתוך הזוגיות.
   
   ושנית, אם יש פתרון פשוט לקושי שלכם או של אחד מכם – לכו עליו! חברה טובה אמרה לי לפני הרבה שנים: "החלטנו לקנות מדיח כי הבנו שזה יותר זול מגירושין". וצדקה. גם אם אתם לא רואים גירושין באופק, חישבו על כמות האנרגיה שאתם שורפים על המריבות והתסכול סביב הקשיים היומיומיים הקטנים הללו, והאם הפתרון באמת יקר מדי בשביל לשים אותם מאחוריכם.
   
   ולכן נחזור ונדגיש את עצת הזהב – תגידו מה אתם רוצים. תגידו מה מפריע לכם. תגידו את זה בצורה יפה, מכובדת, ברורה, מנומקת. מקסימום תקבלו קצת פחות, אבל אין לכם מה להפסיד.

4. ומילה על פרק המשפחות: בקשו שיקוף מאלו שאוהבים אתכם

   

   בני המשפחה והחברים הקרובים אלינו הם אלו שמכירים אותנו הכי טוב ולפעמים אפילו יותר טוב מאיתנו. רק שלהם יש יתרון גדול על פנינו – הם יכולים לדבר על דברים קשים עבורנו בלי להיות מופעלים רגשית כמונו כשאנו מקבלים ביקורת לא נעימה. כשאנו מקבלים ביקורת בנוגע לאישיותנו ולפעולותינו, אנו נוטים לפרש אותה דרך פילטר של פגיעה ועלבון ופחות כביקורת עניינית ובונה. יש בכך פספוס גדול כי את הביקורת המציאותית והבונה ביותר הכי הייתי רוצה לקבל דווקא מהאנשים הקרובים אלי שאוהבים אותי ובאמת מכירים אותי. אך אם הקרובים לי חוששים מלומר לי את דעתם הכנה כדי שלא להעיב על היחסים בינינו, אני מפסיד ידע חשוב ומערכת היחסים בינינו מחמיצה הזדמנות לצמוח ולהתחזק.
   
   על כן עצתנו בקשר לקבלת פידבק מבני משפחה וחברים היא לבקש מהאנשים הקרובים ביותר אלינו, לכתוב לנו אחת לתקופה (מתי שאנחנו נבקש) כיצד הם באמת רואים אותנו ואם יש דברים שהם חושבים שאם נעשה או נשנה יוכלו לעזור לנו. אנחנו יכולים גם לשאול אותם שאלות ספציפיות על נושאים שמעסיקים אותנו ולבקש מהם לכתוב למה לדעתם אנחנו תקועים או לא מצליחים להשיג את מטרותינו? תרגיל זה יכול לתת לנו המון ידע וכוח, אך זאת אך ורק בתנאי שנדע לקבל את הביקורת בהבנה ומתוך רצון לשפר ולגדול.

**נגה זיו ונדב נישרי הם מגשרים ובני זוג שעובדים וחיים יחד ומתמחים בגישור זוגי ובגירושין בהסכמה. נגה בעלת תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה ונדב בעל תואר ראשון במשפטים, תואר שני ביישוב סכסוכים והוא גם מחבר הספרים "שותפות חדשה" ו-"להתגרש בשלום".