האהבה משכרת: תושב הצפון בן 45, שהתרברב לפני החופה וחתם בכתובה לאשתו מיליון שקלים, ייאלץ על פי החלטת בית הדין הרבני בחיפה לשלם לאשתו את מלוא הסכום עליו התחייב; כך פורסם היום בעיתון "ידיעות אחרונות".
תחילתו של הסיפור בשנת 1988, עת התחתנו בני הזוג הם לא היו במצב כלכלי טוב, אבל העובדה הזו לא הפריעה לבעל להתחייב על תשלום של מיליון שקלים, לאשתו במקרה של גירושין. לפני כמה שנים פתח הבעל בבית הדין הרבני בחיפה תיק תביעת גירושין, בעוד האישה פתחה תיק תביעה לשלום בית. במהלך הדיונים היא הציגה בפני בית הדין הוכחות שבעלה בוגד בה וחי עם אשה אחרת בעודם נשואים. לפני ארבע שנים דחה בית הדין את תביעת הבעל לחייב את אשתו בקבלת גט וקרא לו לשוב לחיי שלום בית עם אשתו ולשקם את חיי המשפחה.
האשה טענה שלמרות החלטת בית המשפט, בעלה המשיך לבגוד בה ולכן היא מסכימה להתגרש, אך תובעת את מלוא סכום כתובתה – מיליון שקלים – בעבור הנזק הרב שנגרם לה ולילדיהם בעקבות התנהגותו. האישה טענה שלבעלה נכסים וכספים רבים והוא מנהל כיום חברה מצליחה. היא הצהירה שבעת שנישאו, לא היו היא ובעלה אמידים, אבל כעת יש לבעלה מספיק כסף כדי לשלם את הסכום.
הדיינים, הרבנים יצחק שמואל גמזו, מיכאל בלייכר ומאיר קאהן, נחלקו בדעותיהם, אולם בסופו של דבר קבעו ברוב של שניים מול אחד כי על הבעל לשלם את מלוא סכום הכתובה. יש לציין, כי בדרך כלל האישה לא דורשת את סכום הכתובה ונדיר שבית הדין הרבני פוסק על הבעל לשלם אותו. אבל אם בית הדין פוסק שהבעל פגע באישה והיא דורשת את הסכום, אז הוא מחויב לשלם לה את הסכום שנכתב בכתובה, שאמור להיות שווה לדמי מזונות של שנה אחת, על פי ההלכה. בעבר היו מקרים בהם בעלים שילמו את סכום הכתובה בסך 300 אלף שקלים. כעת עומדת בפני הבעל אפשרות לערער על ההחלטה לבית הדין הרבני הגדול בירושלים.
הכתובה הנה מסמך משפטי מחייב, והאישה יכולה לתבוע את דמי הכתובה כשבני הזוג מתגרשים. הסמכות לדון בעניין הכתובה נתונה לבית הדין הרבני בלבד. חז"ל תיקנו כתובה לאישה "כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה". נקבע כי הסכום בכתובה ותוספת הכתובה צריכים להימדד לפי עיקר כתובה שקבעו חז"ל. היות ונכון שאישה לאחר גירושיה לא תחזר על הפתחים, ועד שתינשא מחדש תהיה לה אפשרות קיום מינימאלית במשך שנה אחת". קיימים מספר מקרים בהם אישה עלולה להפסיד את כתובתה, כמו אישה מורדת, אישה שמסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה, אישה שעזבה את הבית ללא סיבה מוצדקת, שבגדה בבעלה או עשתה מעשה כיעור וכן "מקח טעות" – אישה הסובלת לדוגמה מחולי משמעותי, שעלול לפגוע בקשר הנישואין ולא סיפרה לבעלה בטרם נישאה לו. במקרים אלו יכול לפסוק בית הדין כי רשאי הבעל להתגרש מאשתו בלי לשלם לאישה את כתובתה.
חוקי הכתובה
הכתובה מתייחסת לשלושה סכומים שונים: עיקר הכתובה, נדוניה ותוספת כתובה. 'עיקר הכתובה' הוא סכום קבוע של מאתיים זוז לנישואין ראשונים ומאה זוז לנישואין שניים. פעם היה די בסכום זה כדי לכלכל את האשה למשך שנה שלמה לאחר הפרידה. עם זאת, בשל האינפלציה מאז תקופת חכמים, נשחק סכום זה והוא עומד היום על סכום לא משמעותי בחישובים שונים - בין 120-960 שקלים.
הסכום השלישי - בכתובה הוא תוספת הכתובה שהחתן מוסיף כדי להגביר את מחויבותו. התוספת הקבועה היא 'מאה זקוקים כסף צרוף', היינו - הכפלת שווי הנדוניה אשר תוחזר לכלה. עם הזמן נוסף בארץ ישראל חלק שני ל'תוספת', סכום שכל חתן בוחר בעצמו. מקובל לכתוב סכום של כמה עשרות אלפי שקלים, בדרך כלל בכפולות של המספר 18 (בגימטרייה: 'חי'), לדוגמה, 18,000, 36,000 או 180,000 שקלים, ולהצמידו למדד.