דבר ראשון: הזקן. "אני מרגישה יפה ככה", היא מצהירה, "זה מתאים לפנים שלי וזה מתאים לאיפור ולריסים ולפאה. כולנו צריכים להעז, להיות הכי מדהימים שאפשר כי חיים רק פעם אחת. מעולם לא חשבתי לשאול מישהו אם אני יכולה לעשות את זה, כי זה החיים שלי וזו ההחלטה שלי. אם זה לא פוגע באף אחד – אפשר לעשות הכל". גם לי יש זקן ומעולם לא הרגשתי שבזכותו אני כל יכול. מצד שני, גם מעולם לא לבשתי בגדי נשים ולמרות מה שנהוג לחשוב, מעולם גם לא זכיתי באירוויזיון. 

קונצ'יטה וורסט כן. ולא סתם. היא זוכת האירוויזיון הכי מדוברת בעולם מאז דנה אינטרנשיונל – ועוד רגע נדבר על דנה אינטרנשיונל – כי היא מעריצה את דנה אינטרנשיונל ובכלל את ישראל. והיא לא תמיד היתה היא. נולדה באוסטריה לפני 26 שנה בתור טום נויווירת'. ואז נולדה מחדש ב-2011, כשהחלה להופיע כקונצ'יטה במועדוני דראג. וורסט, אגב, זה נקניקייה בגרמנית ונקניקייה לפי ויקיפדיה זה סמל פאלי ולכן לפי עמוד המעריצים שלה היא בחרה את השם. חשוב שתדעו. בלי זקן, היא עוד דראגיסטית. איתו, הבינה, יהיה קשה להתעלם ממנה. "ידעתי שאשה עם זקן זה לא דבר נפוץ", היא מודה, "אפילו בקהילת הבורלסק, שבה כולם נורא סובלניים ופתוחים, אפילו בקהילה הזו אנשים עדיין שואלים אותי למה אני חייבת להשאיר את הזקן ואומרים שאולי עדיף בלעדיו". 

אז למה באמת?
"אנשים היום הפסיקו לדבר אחד עם השני, והזקן מחייב שתדברו עליו. אפילו אם אתה לא מכיר אותי, ברגע שאתה רואה אותי – אתה מדבר עליי. אתה הולך הביתה ואומר 'נחש מה, ראיתי אישה עם זקן היום. מה אתה חושב על זה?' וזה כל כך חשוב, לראות משהו חדש שמעורר אותך, גורם לך לחשוב אחרת, לא ללכת אחרי הדעות המובנות מאליהן".

קונצ'יטה בראיון בלעדי לנדב בורנשטיין (תמונת AVI: מתוך חי בלילה, שידורי קשת)
בלי זקן, היא עוד דראגיסטית. איתו, יהיה קשה להתעלם ממנה|תמונת AVI: מתוך חי בלילה, שידורי קשת

וזה כפי שגילינו כולנו, גם גימיק מנצח...
"תראה, באירוויזיון חייבים קודם כל לשיר מצוין ולהופיע מעולה. זה הכי חשוב. אחר כך, מכיוון שזו הופעה מצולמת ברור שגם מתעסקים במה שלובשים, באיך שנראים. אבל הבנתי שאני יכולה לעשות כל כך הרבה יותר אם אהיה אישה עם זקן מאשר שסתם אהיה על הבמה ואשיר. לכן אימצתי את זה. הכל כדי להעביר את המסר שלי".

היא גדלה בעיירה קטנה במחוז סטיריה שבאוסטריה, וסבלה: "הייתי מוקפת באנשים מאוד שמרנים והיה לי קשה", היא נזכרת. "מעולם לא התעללו בי פיזית, אבל היו קוראים לי בשמות וזה מאוד הכאיב. כשחלפו השנים הבנתי שזה היה תהליך מאוד חשוב עבורי, למדתי שאפשר לפגוע בי רק אם אני לא יודעת מי אני, התחשלתי, הבנתי שאני מושלמת כמו שאני".

אני מדמיין את החזרה הראשונה הביתה אחרי שזכית באירוויזיון. בטח היה רגע כזה של "הראיתי לכם מה זה!"
"כששבתי לעיר הולדתי אחרי האירוויזיון היה לי לא פשוט. קיבלו אותי בכבוד ואהבו אותי, אבל היה לי קשה לשכוח מה שקרה שם, זה היה המקום שבו סבלתי הכי הרבה. אלו היו יחסי אהבה-שנאה וזה הפך את חזרתי הביתה לחוויה מאוד עוצמתית. אבל בסוף צריך לשכוח ולסלוח - כי לכולנו יש את הזכות לגדול ולשנות את דעתנו".

והדרך לא הייתה קלה. כשנבחרה, מחו עשרות אלפים נגד שליחתה כנציגת המדינה לאירוויזיון. בהמשך הועברה גם עצומה למשרד המידע של בלארוס, בדרישה שימנע את השתתפותה כדי שהאירוויזיון לא יהפוך ל"חממה למעשי סדום". בדצמבר התארגנה יוזמה דומה גם ברוסיה. ואז החלו להגיע האיומים על חייה - גם מקבוצות מוסלמיות קיצוניות. "מעולם לא חשתי פחד. אני מרגישה שאני מפחדת כשזה מגיע לחברים שלי או למשפחה שלי. אני אמנית, אני לא עושה שום דבר רע, אני לא מזיקה לאף אחד עם הנוכחות שלי. לא אכפת לי מה יש להם להגיד, זה היה הרגע שלי ואהבתי אותו. ולאף אחד אין את הכוח לקחת את זה ממני. אני מניחה שדנה מרגישה אותו הדבר".

צפו בסיפורים המעניינים של 10.5 לאורך השנים (צילום: חדשות 2)
"דמות מאוד חשובה לקהילה שלנו"|צילום: חדשות 2
"הסיפור שלי ושל דנה אינטרנשיונל מאוד דומה, שתינו ספגנו המון שנאה"

דנה, היא דנה אינטרנשיונל. וורסט מעריצה אותה. "ב-98', כשהיא ניצחה, כל כך הרבה השתנה עבור קהילת ההומואים והלסביות. הרגשתי שהסיפור שלה מאוד דומה לשלי". כמו דנה, גם היא זכתה לחיבוק עולמי – אבל לקולות שמרנים במדינת האם, שתקפו אותה באופן אישי. "שתינו היינו צריכות לספוג כל כך הרבה שנאה לפני האירוויזיון והרבה אנשים לא רצו שנהיה על הבמה הזו. אז היא יודעת בדיוק איך הרגשתי. היא לגמרי דמות מאוד חשובה לקהילה שלנו".

נפגשתן?
"עוד לא, התכתבנו בטוויטר אבל לא יצא לנו להיפגש פנים אל פנים. אני מקווה שזה יקרה בקרוב. בשנה שעברה הוזמנתי לשבוע הגאווה בתל אביב, אבל לצערי לא יכולתי להגיע, אז אני מקווה שזה ישתנה השנה. הרבה חברים שלי מבלים בתל אביב ומספרים כמה הם אוהבים את העיר ואת האנשים".

"התעוררתי עם חיים חדשים ואהבתי את זה מאוד"

ובחזרה לאירוויזיון. מהערב עצמו היא זוכרת בעיקר את הלחץ בשלב הניקוד. "זה היה נורא. אתה יושב שם ואתה לא יודע איך מה יקרה. פשוט יושב ומחכה לנקודות שלך. לאחר הסבב הראשון שבו דורגנו ראשונים אמרתי לכל החברים שלי ולצוות – 'תצלמו את זה כי זה ישתנה בעוד רגע אוסטריה לא הייתה במקום הראשון כבר 48 שנים'. אבל זה לא השתנה וזה היה מדהים. ואחרי הדוז פואה הראשון שלי הגיע עוד אחד ועוד אחד - זה היה פשוט בלתי יאמן".

למחרת השתנו חייה. "התעוררתי עם חיים חדשים ואהבתי את זה מאוד. פגשתי בחודשים האחרונים את מזכ"ל האו"ם בן קי מון, שהוא אחד האנשים הכי חשובים בכל מה שקשור לזכויות אדם. המעצב ז'אן פול גוטייה שהערצתי כנערה הוא עכשיו חבר קרוב שלי. הוזמנתי ל"גלובוס הזהב" וזה היה כל כך גדול וכל כך יפה. חוץ מזה, אני מקליטה עכשיו את האלבום שלי. ועובדת קשה כדי שלעולם לא אצטרך לחזור אחורה".

על הבמות היא קונצ'יטה, אבל ברחוב היא עדיין מסתובבת כטום. "כשאני הולכת לקניות או נפגשת עם חברים, אני לא שמה את הריסים והפאה. זה רק טום, ואף אחד לא יזהה אותו. אני נוסעת באוטובוס וברכבת ואיש לא יודע מי אני. אני אוהבת את זה. מצד שני אני אוהבת להיות במרכז תשומת הלב, להצטלם ושאנשים מבקשים ממני חתימות. אני פשוט נהנית משני העולמות, אבל תמיד נשארת נאמנה לעצמי".

וזה המסר שלה לזוכה "הכוכב הבא", שייצג את ישראל בתחרות וייבחר בגמר שישודר בשלישי (21:00). "אתה חייב להישאר נאמן למה שאתה מאמין בו, זה הרגע שלך. תעשה משהו שאתה אוהב. תשיר בסגנון שאתה אוהב ושאתה יכול לשיר. ולא פחות חשוב - ליהנות ליהנות ליהנות. כשאתה מקבל הזדמנות כזו אסור לך לשכוח ליהנות. זו ההזדמנות הכי חשובה בקריירה, אבל זה לא שווה כלום אם לא עושים גם כיף. והלוואי וניפגש בשנה הבאה בישראל!".

>> הראיון עם קונצ'יטה ישודר ביום א' (15/02/2015) ב"חי בלילה"

"חי בלילה" - ימים ראשון-שלישי ב-23:00