עד לפני שבעה חודשים, משפחת שער המונה שבע נפשות, התגוררה בדירה שכורה בגבעתיים. ההורים, דקלה ובן זוגה, עבדו ללא הרף כדי לפרנס את המשפחה בכבוד. אך ביום אחד דקלה עברה תאונת קורקינט, במהלכה ריסקה את היד, והיא נאלצה להפסיק לעבוד.
מאז, מצבה הכלכלי של המשפחה הידרדר, ולפני שלושה שבועות, הם מצאו את עצמם מחלקים את זמנם בין מגורים ברכב פרטי לבין מחייה באוהל הממוקם בגן ציבורי בתל אביב. בשיחה כואבת עם נדב בורנשטיין, דקלה פנתה לעם ישראל וביקשה עזרה כדי להצליח לעמוד שוב על הרגליים.
"עברתי תאונת דרכים ומאז אני לא עובדת. רק בעלי שנפל במהלך הקורונה עובד, הוא מפרנס יחיד", סיפרה דקלה והסבירה על ההגבלות שהגיעו בעקבות כך: "אנחנו 'מוגבלים חמורים' ולא יכולים לשכור דירות - אין לנו צ'קים. זרקו אותנו לרחוב. לאמא של בעלי היה קשה להכיל חמישה ילדים".
בזמן שדקלה ובני משפחתה מנסים לשרוד את המציאות הקשה אליה נקלעו, סכנת פינוי מהרחוב מרחפת מעליהם. "יש לי חמישה ילדים, אין לי לאן ללכת", אמרה דקלה שכבר אובדת עצות, "מאז הקורונה הכל התרסק, המצב הכלכלי היה כבר ירוד ודבר גורר דבר. אף אחד לא רואה אותי. אני מתחננת לעזרה, בפני כל מישהו שיכול לבוא לגן התקווה ולתרום משהו למשפחה. בבקשה, אני אמא לחמישה ילדים, אנחנו זרוקים באוהל ברחוב, אף אחד לא שם לב אליי".
איך חיים עם חמישה ילדים באוהל?
"מתנהלים כאילו זה הבית שלנו, כמו בית רגיל רק בגינה. בנוסף אנשים מהשכונה עוזרים לנו, הם מארחים אותנו למקלחות ודואגים למזון. אני מבקשת מכל מדינת ישראל, אנחנו אנשים שעובדים, תמיד עבדנו כמו חמורים ועדיין לא הצלחנו לכלכל חמישה ילדים".
על פי דבריה של דקלה, היא ובן זוגה פנו לכל הגורמים הרלוונטים היכולים לעזור למשפחה. אך למרבה הצער, הם לא קיבלו כל סיוע. "פנינו לעירייה, למשטרה, לעמידר - לכל העולם. הם מנפנפים אותי פעם אחר פעם. למה לא נותנים לי דיור ציבורי? למה אני צריכה עם חמישה ילדים לראות אוהל מאחורי? הם סובלים. מי פה נותן את הדין? למה יוקר המחייה כזה יקר ולמה אי אפשר לקנות לחם במכולת? אני מתחננת בפני כל עם ישראל. כל עזרה תתקבל בברכה".