אין הרבה ימים כאלה שהחדשות של המדינה הן גם החדשות שלי באישי, אבל היום היה יום כזה. אז לפני שנדבר על 7 דברים שקרו היום, אני רוצה לדבר על ה-דבר שקרה היום, ההחלטה שאני וכל חברי הקהילה הגאה - נוכל להביא ילד בפונדקאות במדינה שלנו בישראל.
זו גם הצהרה ערכית יוצאת דופן, זה גם יסיר מחסומים כלכליים, זה ללא ספק יאפשר להרבה זוגות להביא ילד, אבל לא פחות חשוב - פונדקאות בישראל זה להביא לעולם ילד, במדינה שלך, במקום שבו אתה חי, להיות חלק מההיריון, הכי קרוב שאפשר.
אנחנו עשינו את הליך הפונדקאות בקנדה. לא בישראל. ופונדקאות לא בישראל זה אומר לא ללוות את ההריון מקרוב, לא להיות שם בכלל.
לא לשים את היד על הבטן,
לא לשמוע את הדופק באולטרסאונד הראשון,
לא להרגיש את הבעיטה הראשונה.
לגלות שבעצם אנחנו מצפים לתאומות בנות בהודעת סמס באמצע הלילה,
לא ללוות את קריסטון הפונדקאית שלנו בכל הצעדים והבדיקות - בהעמסת הסוכר, בהערכות המשקל, במוניטור. וכשיש איזה משהו מלחיץ או מדאיג - לא להיות יכול להרגיע וגם להירגע.
זה לפספס את הלידה כי המים ירדו שבועיים לפני הקיסרי - ועכשיו צריך למצוא טיסה לקצה השני של העולם - לעשות הכל מהר מהר ועדיין להגיע כמה שעות אחרי - זה להיות רחוק בדבר הכי חשוב בחיים.
אז נכון, החלטת בג"ץ תיכנס לתוקף רק בעוד חצי שנה, ונכון, גם ביום שאחרי עדיין תהיה המתנה ארוכה ובירוקרטיה, אבל אני חושב על כל הזוגות שיוכלו להביא לעולם ילד כאן בישראל - ואני ממש ממש מתרגש ושמח בשבילם.