בשבוע שעבר צוין יום השנה לשבעה באוקטובר שבו נערך טקס מרגש לזכרם של הנרצחים ולמען שחרור חטופים בנוכחות משפחות החטופים ומשפחות שכולות. בטקס הוצגו עדויות מהטבח, נאמו נציגים של המשפחות והופיעו בין היתר שלמה ארצי, עברי לידר ואמיר דדון. מי שהנחו את האירוע היו רותם סלע וחנוך דאום שאליו התלווה עיתונאי חדשות 12 יאיר שרקי ביום המורכב.
בימים אלו דאום עסוק בהופעות רבות ברחבי הארץ, ניהול חמ"ל מילואימניקים שפתח בתחילת המלחמה ובצילומי הסדרה "החיים הם תקופה קשה" המבוססת על רב מכר שכתב (פרק חדש מחר, שני, אחרי החדשות, ערוץ 12). למרות העבודה הרבה דאום ממשיך להגדיר את עצמו כעצלן. "אני המון שעות במאוזן. אני בכלל לא מבין למה לא להיות במאוזן כשאין הכרח", אמר ונתן תחושה של סצנה מהסדרה כשפנה לאשתו: "זה לא יהיה ארוך, אל תדאגו. זו גם סדרה אחרונה, אני זקן, לא יהיו עוד הרבה דברים כאלה".
אתה לא רוצה עונה שנייה?
"אני מאוד רוצה. אבל אני אצטער כשאני אקבל אותה כי אסבול. אתה קם ליום צילום ואומר: 'במה חטאתי? מה לעזאזל עשיתי לא נכון?'. זה לא ייאמן הפער בין הקלות הבלתי נתפסת של לכתוב ולשלוח לבין עריכה, צלמים והכל. יש דברים מוזרים שקורים בסט, כל הזמן אנשים מצלמים אותי בשביל ההמשכיות אבל לא הבנתי למה זה".
אתה מספר שאתה לא שומר שבת.
"אני שומר שבת בדרך שלי, חשוב לי לציין את זה ובא לי להילחם על זה. תתנו לי את הזכות המסורתית לבוא לבית כנסת, להיות בקבלת שבת ולעשות קידוש. לא בא לי ללכת על העניין הבינארי שזה הכל או לא כלום - זה אחד הדברים שהתחדשו לי שזה אפשרי, שיש גוונים ושיש הרבה תדרים. כשאתה גדל בישיבה, אתה רואה באלוהים את הדמות של המלך ואת היראה. כשאתה גדל ונהיה אבא בעצמך, אתה אומר שאלוהים חייב להיות אבא וזה חייב להיות באהבה. המרד שלי בהתחלה היה למה לא לשלוח הודעת אס-אם-אס בשבת? היום אני מבין שיש יופי בשבת שגורם לך לעזוב את האייפון".
אתה מוטרד שאתה לא מצחיק בכתבה?
"בוודאי, כי הסדרה קומית אז אני רוצה שאנשים יבואו לראות את הסדרה. כל הרעיון זה שיראו את הסדרה, יהיה רייטינג, תהיה לי פרנסה ואז אני מסודר. עכשיו אני מעציב אותך, אנשים יושבים עצובים ואומרים: 'אין לי כוח, היה לי עצוב מספיק'. אבל הסדרה מצחיקה".
למרות הרצון לשמור על חיוביות ו"לצאת" מצחיק התייצב דאום בטקס המשפחות לזכר שבעה באוקטובר והנחה אותו באופן מרגש. "הטקס גדול ומשמעותי מאוד, כנראה מהדברים היותר חשובים שעשיתי. מבחינה אמנותית, כשלא דורשים מקומיקאים להצחיק, מבחינתם זו לא משימה קשה", אמר ושיתף בדילמה של קומיקאי בפעם הראשונה על הבמה, "אלה מכוניות מהעוטף. בעולם אחר הייתי מספר לך פאנץ' על זה, שאפרת באה ולא חנתה טוב".
"דיברנו על רעיון והאירוע גדל. זה בשבילם, שהם ירגישו שיש להם אירוע שהוא גם שלהם", אמר על הפקת האירוע לצד יונתן שמריז, אחיו של אלון שנחטף מכפר עזה ונורה למוות בשוגג על ידי כוחות צה"ל. "יש להם מקום ביום הזה, צריך להגיד את זה כי יש כאלה שלא הרגישו ככה. אני פה לא בתפקיד עצמי, אני מעין כלי, כמו שליח ציבור".
אתם כותבים עכשיו אולי את מה שיהיה שנים קדימה, זה הרבה אחריות.
"אני מקווה שכל שנה בעשרות השנים הקרובות יהיה תמיד טקס שהוא כזה של העם, של המשפחות, שיבוא מלמטה. זה טקס שנהיה אורגני, אנשים ישר אספו כסף. צורם שהיו אמורים להיות פה עשרות אלפים. זה הכוח שהיה צריך להיות, אבל כל מי שפה ויישב פה אלה משפחות שבעה באוקטובר. יכולה להיות אזעקה באמצע, ייפול טיל וכל הכתבה הזאת תהיה הריאיון האחרון. אני מדמיין שבסוף העולם, יש הודעה של דובר צה"ל שאומרת: 'דובר צה"ל מודיע, איש איש לנפשו'".
כאמור עיקר הטקס הוקדש לנפגעי האירועים הקשים ולחטופים שעדיין בשבי חמאס. נעדרו ממנו סממנים שלטוניים דבר אליו התייחס דאום רגע לפני. "נתניהו לא יוזכר בטקס מתוך הקפדה ומתוך הבנה שזה מעין טריגר לקוטביות", הסביר. "לא מתעסקים פה בממשלה אלא באנשים, במשפחות ובזיכרונות. אפילו בקשה של אב שכול לוועדת חקירה ממלכתית תהיה. עדיף להיכשל באהבת חינם, שיגידו שאירוע טקסי במדינת ישראל היה פחות מדי צעקני ופרווה מדי. זה דבר שאולי חסר לנו פה, האשמה כזאת".
"ראינו אחרי שבעה באוקטובר שאנחנו בשנייה עלינו מדרגה, היינו בביבים של מריבות וברגע אחד התעלינו. אני מודע לזה שזה מתחיל להתפורר, אבל מבחינתי העובדה שכבר היינו בדבר הזה אומרת שזה קיים. כמו יום כיפור, יום אחד צמת וזה נגמר אבל מה עם כל השנה? זה חשוב להראות לעצמנו שיש יום אחד שאנחנו מסוגלים להיות מלאכים. אני יכול לצום רק יום אחד אבל זה אומר שזה קיים בי ואני אזכור את זה כל השנה".
הרגעים הכואבים והמשפטים הנוקבים המשיכו גם אחרי שהטקס הסתיים והאומנים והקהל התפזרו לביתם, רק המשפחות נשארות עם הסיפור שלהן ושל מי שאינם. ליעד ונירית ברעם, הוריו של סמ"ר נטע ברעם ז"ל, סיפרו לדאום את סיפורו והמנחה לא הצליח לעצור את הדמעות. "נטע שלהם נלחם כמו אריה והבין את תמונת המצב. הם היו לבד, חמישה לוחמים, מול גל של מחבלים והוא הבין שזה נגמר ושלח להם הודעת פרידה שחלקה אישית אבל חלק הראו לי, שהוא מאוד אהב לגו", אמר וההורים תיקנו שהם מדברים על בנם שנפל בלשון הווה.
"זה ספר שמספר את הסיפור של חמשת הבלונאים בנחל עוז. קיבלנו את התחקיר הראשוני וגילינו שסדר ההתפוצצות של הבלונים בספר זה סדר הפגיעה שלהם באותו יום", סיפרו ליעד ונירית והציגו את הספר. "הוא כתב לנו בהודעה האחרונה: 'תמשיכו לבנות לגו בשבילי'".