בשבועות האחרונים כבר פיתחנו מנהג קבוע: אחת לשבוע אנחנו פותחים את מסך הטלוויזיה במטרה לקבל אתנחתא קומית קלה - ועדיין ולומדים שהחיים באמת יכולים להיות תקופה קשה. זה קורה ברגעים מיוחדים שבהם הקומיקאי חנוך דאום נתקל במכשולים יום-יומיים שכולנו יכולים להזדהות איתם (פרק חדש בשני, אחרי החדשות, ערוץ 12). התפכחות פוליטית דחפה את טליה, בתם של חנוך ואפרת, להצטרף לתנועת נוער המשלבת בין יהודים לערבים ולהגדיר את עצמה כשמאלית, דבר שלא החליק בגרון בקלות לדאומים.
הצד האקטיביסטי שבה פרץ החוצה דווקא כשחנוך אירח את מי שאמור להציג בפניו את פרס "יקיר ההתיישבות". מדובר באדם שתרם כספים רבים ומחזיק בדעות הפוכות לטליה - ולא אהב, בלשון המעטה, את הדברים שאמרה לו. יש את אלו שמציעים "שתי מדינות לשני עמים", אז החלטנו לא לעצור שם והצענו שלושה רגעים מהפרק האחרון שמוכיחים שהחיים באמת יכולים להיות תקופה קשה.
ניווט בדד
רבים מכירים את הסיטואציה הבאה: הלכת לסופר עם רשימה אך נאבדת בין המעברים השונים וקיבלת הכוונות מפוזרות וחסרות סבלנות דרך הפלאפון. חנוך, כהרגלו, לקח את זה לאקסטרים כשנקרא לשיחה אצל מנהלת בית הספר של בתו לאחר שביצעה מעשה ונדליזם. הוא חיפש אותה והתברבר בין הכיתות - בזמן שאשתו אפרת הכווינה באופן מדויק כל פנייה וגרם מדרגות שקיים במסדרונות המוסד החינוכי. "צפונה? אני בדואי? תגידי ימינה או שמאלה", התקשה חנוך בניווט. "כמה קומות חפרו פה? מי לומד פה, נסראללה?". לאחר חיפושים ממושכים, הוא הגיע להבנה שלא נמצא בבית הספר הנכון: "ממתי יש פה עוד בית ספר?", התלונן לאשתו שהשיבה שתמיד היה עוד מתחם. "מתמיד היו פה פלסטינים, מה זה 'מתמיד'? בסדר, אין עם פלסטיני אבל את יודעת על מה אני מדבר". בשלב זה אפרת התייאשה ושלחה את חנוך להתמודד לבד: "תמצא את הבת שלך, היא איפשהו שם".
חנוך מול המנהלת - קרב ענקים
ברור שהורים יעשו הכל למען הילדים שלהם וישמרו עליהם. גם חנוך פעל כמצופה ממנו כשנכנס עם טליה לשיחה אצל מנהלת בית הספר, אומנם אחרי מספר חיפושים כושלים שצוינו למעלה. בשיחה המאיימת נזפה המנהלת בטליה על שציירה גרפיטי על קירות והשחיתה רכוש של מוסד הלימוד - והענישה אותה בהשעיה של שבועיים. באקט אבהי, חנוך התחיל משא ומתן על משך ההשעיה והציע לקצר לשבוע. "גם לי יש אפס סובלנות להשחתת רכוש, אבל צריך להסתכל גם על הדברים הטובים", ניסה לשכנע. "ראיתי את הגרפיטי בחוץ - איזו יצירתיות, בזמננו היינו לוקחים שמאלני ושמים לו בפוטושופ כאפייה". כשהמנהלת לא התגמשה והשאירה את העונש המקורי, חנוך ניחם את טליה בדרך לא שגרתית: "קיבלת שיעור לחיים, שזהבה המנהלת בת זו**". המנהלת כמובן שמעה. עוד מפגש בחייו של חנוך דאום.
עומדת על העקרונות
כפיר שכבר הבנו, הצעירה בת ה-17 הספיקה לפתח אישיות משל עצמה כאישה צעירה ואפילו זהות פוליטית - אבל נתקלה בחוסר תמיכה. היא הגדירה עצמה כשמאלנית, למרות המודל המשפחתי והדעות של הוריה שלא קיבלו בקלות את החדשות. הקונפליקט הגיע כמובן בתזמון לא אידאלי, כשבבית המשפחה התארח תורם גדול ובעל השקפה פוליטית ימנית שעתיד להעניק לחנוך את פרס "יקיר ההתיישבות". כשהזכיר את המחסום שתרם בכניסה לכפר הערבי השכן, טליה לא הצליחה לעצור את עצמה והגיבה: "מחסום זה נחמד? ליהודים זה בטוח נחמד, אבל לא כל הערבים הם חמאס. אם תנסה רגע להיות אישה פלסטינית בהיריון שצריכה לחכות שעתיים בחום, אז תגיד לי כמה זה נחמד לך. ננעל שני מיליון איש בבית וזה יפתור לנו את כל הבעיות". חילופי הדברים ביניהם נמשכו וחנוך שהיה תקוע ביניהם, ניסה לגשר בעדינות של פיל בחנות חרסינה בין הצדדים עד שלבסוף ויתר: "זו סוגייה מורכבת, אולי תמשיכי את המרד הזה בפעם אחרת?" - וטליה המאוכזבת יצאה מהבית בטריקת דלת.