"ריגשת אותי עד דמעות", אמרה לי א"ר. "בכיתי יום שלם אחרי שקראתי את הפוסט שלך 'אני מאוהבת במישהו שממש שווה להילחם עליו', ואיך הסברת לה כל כך טוב, למה ממש לא. ובכיתי - כי אהבתי מישהו שרצה ממני רק סקס ואני רציתי יותר. כמעט אותה הסיטואציה. וכשהודעתי לו שאני לא ממשיכה כך, הוא ויתר עליי בקלות. כואב לי מאוד ועצוב לי, כי באמת רציתי אותו והוא פשוט לא רצה שום דבר מעבר לסקס. כמעט נשברתי לתנאיו, אבל הפוסט שלך חיזק לי את ההבנה שזה חייב להיגמר. עדיין קשה וכואב לי ואני שבורה למרות האומץ לסיים את הקשר המגעיל הזה. ואני בוכה וכאובה".

יקירה, את "בוכה וכאובה", כי עדיין לא הבנת שהוא כולה שיעור בחייך, שבא ללמד אותך אהבה עצמית. ואהבה עצמית - מול כל דבר שעושה לנו רע - היא כמו נדנדת הילדים הזו בגן המשחקים. מפני שכאשר את אוהבת את האיש הזה שמעציב אותך, סימן ששמת אותו למעלה, ומן הסתם, אהבתך העצמית היא למטה. ורק כשתורידי אותו למקום הנכון לו אצלך, יענו למטה - רק אז אהבתך העצמית תהיה למעלה. וזה גם יהיה הסימן הבדוק לקיומה. כי אישה שאוהבת את עצמה לא מעלה בדעתה לאהוב מישהו שלא אוהב אותה בחזרה - אותו הדבר. פשוט לא עולה בדעתה. הוא נפסל על המקום ומפסיק להיות לה סקסי.

ובניגוד לאמונה הרווחת, זה כן בשליטה שלנו. מפני שכל רגש יושב על פלטפורמה של מחשבה. כי קודם נחשוב שהרווחנו אלף שקל בפיס (מחשבה) ורק אז נשמח (רגש). או קודם נחשוב שנשרף לנו העוף בתנור, ואז נתבאס. וזה נכון שאין לנו כל כך שליטה על הרגשות שלנו, כי זו מיומנות ממש גבוהה, אבל על מה נבחר לחשוב - דווקא כן יש. פשוט מחליפים רעיון רע (מחשבה) ברעיון טוב (מחשבה שונה), ואז גם הרגש הנלווה היושב עליה - מתחלף בהתאם.

אז כשיימאס לך לסבול (וזה יקרה רק אחרי שתמצי את כל הבאסה, ולצערי לא דקה קודם), וכשתסכימי לאהוב את עצמך יותר ממה שאת אוהבת אותו - הסבל שלך ייגמר. כי "אהבה אמיתית", זה לא לאהוב את הזולת יותר מאשר את עצמנו. זהו רק נתון שגוי שתקעו לנו לראש כל סרטי ההוליווד האלה. כי מי שאוהבת את עצמה - מד החשקומטר יורד לה לאפס על הבחור, כשהיא מבינה שהייתה לה טעות בזיהוי שלו. 

זוג במיטה (צילום:  gpointstudio, shutterstock)
"כואב לי, באמת רציתי אותו והוא פשוט לא רצה שום דבר מעבר לסקס"|צילום: gpointstudio, shutterstock


ומה זו "טעות בזיהוי שלו"? זה לתת את ליבה לצפרדע, שהיא זיהתה בטעות כנסיך. ולא לזה התכוונה המשוררת. אז תפסיקי לענות את עצמך עם "כמה נפלא היה יכול להיות בינינו" - שזו מחשבת עוועים של מציאות מדומה הגורמת לך לסבול - ותתחילי לחשוב על "מה יש בינינו עכשיו" - שזה כלום בריבוע, והדבר היחיד המציאותי.

ובדיוק כמו שלא יעלה בדעתך לרדוף ברחובות אחרי מישהו ולהתחנן אליו שיסכים לקבל ממך בחיים יהלום נדיר, ככה גם פה. כי נשמתך היא היהלום, ואת היא הרודפת והמייחלת שיקבל אותו. נראה לך? קומי ותתעשתי ברגע זה מהמצב האידיוטי הזה. וישועת השם כהרף עין אם רק תביני עד הסוף את המיצוב החרא ששמת בו את עצמך מול העולם הגברי. הלו, את לא "בפינה לשיפוטכם" של אף גבר. וכשתביני שזה מטופש לאללה להיות במצב הזה, לא יבוא לך להוריד דמעה אחת אחרי הבחור הלא מתאים לך הזה. ואיך תדעי בוודאות שהוא לא המתאים לך, ועל כן לא הפסדת דבר? כי המתאים לך, היה אוהב אותך באותה המידה כמו שאת אותו. ככה פשוט.

והטכנולוגיה לצאת מאהבה קשה היא כזו: תחשבי עליו כמה שבא לך, תאהבי אותו בלב כמה שבא לך, תעלי גירה של כל הזיכרונות איתו, אבל בשום פנים ואופן אל תעשי שום פעולה בקשר אליו בתוך המציאות. לא לחייג, לא לעשות לו לייקים, לא לדבר עליו עם חברות, לא לדבר איתו. לא להתכתב, ולא להסתמס איתו. ובקיצור, לא לתקשר איתו בשום פלטפורמה או צורה.

וגם: לא שום התבוננות בתמונות שלו ושום מענה לתקשורת שלו, ושום בירורים עם חברים משותפים מה איתו, ושום כניסות לסמסים קודמים שלו, לפרופיל שלו בפייסבוק או באינסטגרם – כלום. רק מחשבות וזיכרונות בראש שלך. בלי שום פעולות במציאות. ואת זה, תעשי כמה שאת רק רוצה ובא לך. 
זוג מחזיק ידיים (צילום:  sergey causelove, shutterstock)
איך תדעי בוודאות שהוא לא הגבר שמתאים לך?|צילום: sergey causelove, shutterstock


מבטיחה לך שרק יום וחצי קשים יעברו עלייך, ואחר כך את תראי איך לאט לאט הוא יתפייד לך מהתודעה. כי כשלא מאכילים אהבה בתוך המציאות, עם פעולות בתוך המציאות, היא גוועת. זה אגב, פשר העצה הזו של כל יועצי הנישואים לעדור ולהשקות את גינת הקשר עם פעולות יזומות בתוך המציאות, אחרת היא תתייבש ותמות. כי אי אפשר "אהבה מהאוויר בלבד", אם את לא בת שש. אחרי שבוע או שבועיים, מבטיחה לך שאת לא תביני בכלל מה עקץ אותך ומה מצאת בו.

ואני לא רק נאה דורשת, אלא גם נאה מקיימת. כי את הרעיון הזה בול, המצאתי פעם ויישמתי על בשרי, מרוב שכבר לא בא לי לסבול. נוכחתי שהוא פועל ביג טיים, ומאז אני מייעצת את הפטנט הזה לכל הבנות שלקו בשפעת האהבה הלא טובה להן. וכשהן מיישמות אותו - הוא עובד להן ב-11 מקרים מתוך 10.

ואחרית דבר, אחרי שבועיים: "תודה רבה, אודטה, הצלת את נפשי. חיזקת אותי מאוד מאוד, שאין לתאר כמה. אני מתאוששת ומתחילה להבין ולהעריך את עצמי ובעיקר את מה שמגיע לי ללא פשרות". נו, נחת או נחת?