כתב לי ידיד טוב: "אנחנו חבורת זוגות מהצבא – ילדים, אירועים ביחד וכו'. חבר'ה כמו בימים הישנים והטובים. הקיצר, מישהו מהחבורה, נשוי עם ילדים, כנראה 'מזדעזע' - כמו שקראה לזה הקומיקאית טליה שפירא זיכרונה לברכה - עם אחת אחרת מהחבורה, שאיננה אשתו. כרגע הדילמה היא אם לספר לאישה הנבגדת או לא? כשהייתי צעיר הייתי אומר 'לא', 'זה שלהם' וכו'. אבל היום, אחרי שחוויתי חוויות בגידה עסקיות משלי, וגם את חווית את שלך אני אומר שצריך להיות נאמן לאמת, ושצריך לספר לאישה הלכאורה נבגדת. אם זאת בגידה, היא צריכה לדעת, ולא להגיע למצב שיום אחד נגיד לה: 'תשמע, ידענו, לא היה נעים'. אני רוצה להאמין שהיא רוצה לדעת את האמת כדי להתמודד איתה. זה יכול להיות כואב, אבל זה גם יכול להוביל אותה למשהו טוב יותר. כרגע, הקולות בתוך החבורה מתנדנדים. ודעתך?"

יקירי,
קח בחשבון שכאשר מדווחים למישהו על בגידה רומנטית, והוא לא בשל להכיל את המידע הזה, קודם כל הוא הורג את השליח. זה לא כמו בעסקים, שזה סיפור אחר. כי בעיני, לא דין בגידה בזוגיות, כדין הונאות בעבודה.
כי על אדם לא ישר בעבודה צריך לדווח. אבל על אדם לא ישר מבחינה רומנטית, לשיטתי - אלא אם כן אתה חבר נפש קרוב של הנבגד או הנבגדת, שאז חובה עליך לספר להם - אין לדווח. נקודה.

איש ואישה בשחור לבן (צילום: shutterstock By Photographee.eu)
"כשהוא לא בשל להכיל את המידע הזה, קודם כל הוא הורג את השליח"|צילום: shutterstock By Photographee.eu


ואני אומרת לך בביטחון מוחלט וכואב, שלצערי, אם היו מנסים לספר לי את האמת על נישואי לפני שהייתי בשלה לשמוע אותה – הייתי מפטרת את החבר/ה הרכלן, ולא את הבעל. האם היא חברת נפש שלך? כי אם לא, מה דחוף לך להיות ״הצדקן שפותח לה את העיניים״? ממתי נהיית האחראי על האחריות להוציא אנשים מהארון? אל תתערב בזוגיות שהיא לא שלך.

כי אם לא ראית את הבגידה הזו "מכחול בשפופרת", יש מצב שזו רכילות מרושעת. וגם, כי אין לך מושג כמה שהעיוורון הזה נחוץ לפעמים. כן, מה שאתה שומע. מפני שאם הבנאדם חסר אונים מול האינפורמציה הזו, (כי באותה נקודת זמן הוא לא יכול לעשות איתה שום דבר), אז במה עזרת לו? והאמת הרי תמיד יוצאת החוצה. אבל רק בזמן שהבנאדם יכול לשאת אותה. ואז הוא כבר מגלה אותה בעצמו. זו דעתי.