מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי הוא שועל קרבות ותיק. בארסנל שלו צלקות שצבר במשך מעל ל-30 שנות שירות בכוחות הביטחון, ויש לו גם פצעים סמליים מהמאבקים עם השר לביטחון לאומי. למרות, או אולי בזכות כל אלו, הוא משוכנע בצדקת הדרך שלו, מכוון מטרה ומסתכל על החיים בצורה ריאלית ככל האפשר. בריאיון לרפי רשף ב"אינטימי" הוא שיתף בטראומה כשאיבד את אביו כשהיה בסך הכל בן 24, בהדחה מהימ"מ שהיוותה משבר וברגע בו חשב להתפטר לאחר הדחת מפקד מחוז תל אביב עמי אשד.
שבתאי, 58, גדל באשקלון, שלישי מבין ארבעה ילדיהם של תקווה וששון שעלו מעיראק. המדים מלווים אותו מנעוריו, בהתחלה כמתנדב במשמר האזרחי, בצה"ל כששירת בצנחנים ולאחר הפסקה קצרה במשמר הגבול. הוא היה ממקימי יחידת המסתערבים של החיל, ובמסגרת תפקידו קיבל את עיטור המופת מהמשטרה כשנפצע מירי תוך כדי חילוץ אזרח ברצועת עזה בשנת 1994. "באותו רגע אתה מבין שאין לך ברירה. אם לא תוציא את האדם אז יש כמה רובים שמכוונים לכיוון ומבצעים ירי. אין לך הרבה זמן לחשוב, זו שנייה אחת לחשוב איך אתה מגיע אליו, שולף אותו ויוצא משם", סיפר.
מה עשית במקרה הזה?
"כשזיהיתי את האדם בצומת, בטווח של 40 מטרים מאיתנו זיהיתי שוטרים פלסטיניים שעומדים ומבצעים ירי לכיוון. רצתי, הורדתי אותו מהכתף ומשכתי אותו. אחרי כמה שניות הוא החליט לרוץ בחזרה לכיוון הרכב ואז הבנתי שהוא נחשף שוב. עוד פעם הורדתי אותו ומהשלב הזה התחיל שיח ביני לבין שוטר פלסטיני ממול".
אתה מצטנע, חטפת קליע וחזרת להמשיך.
"לוקח זמן להבין שאתה פצוע. אתה מרגיש את המכה בכתף, קצת חום אבל אתה ממוקד לנטרל את האיום. אחר-כך היה לי קשה להתנתק מהשטח, באיזשהו שלב הבנתי שהפציעה מתחילה להשפיע, ראיתי מטושטש. העברתי את הפיקוד, נסעתי לבית החולים ואחרי לא הרבה זמן החלטתי שאני צריך לחזור לשטח".
כאמור נראה כי פחד לא נמצא בלקסיקון של מי שפגש את האויב פנים אל פנים פעמים רבות. כעת בתפקידו כמפקח הכללי של המשטרה הוא נדרש להיות מוטרד בכל שעות היממה, דבר המשפיע גם על טלי אשתו ושלוש בנותיו. "רמת העיסוקים היומיומית היא בתדירות כזו שאתה צריך כל הזמן חלוקת קשב, אבל בסדר, חיים עם זה".
>>הפרק המלא של "אינטימי" עם המפכ"ל קובי שבתאי מחכה לכם ב+12
הבנות או האישה יכולות לשבת איתך ולהגיד: "היי אתה לא איתנו"?
"אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה ישבנו בצורה משפחתית. גם כשאתה מגיע הביתה אין שקט, מהפלילי, לפח"עי, לניהול שגרת היום של המשטרה. אין רגע דל".
באיזו תדירות אין לך לילה שלם לישון?
"יומיומית. אני לא זוכר מתי ישנתי לילה שלם".
ויש דרך להשלים שעות שינה?
"לא. אבל אני כבר רגיל לזה הרבה שנים, עוד מתקופת המסתערבים אני לא ישן הרבה בלילה, מעט מאוד".
טלי תמיד מכילה את זה או שלפעמים יוצאת המרירות?
"לא, היא התרגלה. אחרי הרבה מאוד שנים היא למדה להכיל אותי".
האיפוק מאבא, הפלפל מאמא
בטקס המינוי לתפקיד המפכ"ל שבתאי, שבמשך כל חייו השתדל לשמור על איפוק וקור רוח, לא יכול היה שלא להתרגש כאשר משפחתו עמדה לצידו במעמד. אבל מישהו היה חסר – אביו ששון, אותו איבד בתאונה. המפכ"ל הנכנס התייחס אליו בטקס ואמר כי "במעמד מרגש זה כשאני מוקף במשפחתי הנפלאה, אני חסר את אבי ששון ז"ל אותו איבדתי בגיל 24. מאז ומעולם הוא היה בעבורי דמות ומופת, מודל לחיקוי בצניעות, בענווה ובדוגמה האישית".
למי אתה דומה, לאבא או לאמא?
"אני חושב שלקחתי קצת משניהם. אני מנסה לחקות את אבא בלא מעט דברים".
במה?
"בצניעות, בענווה, בשקט, לספור עד 10. ומאמא לקחתי את הפלפל והשמחה".
מה הוא היה אומר אם היה זוכה להיות במעמד הזה?
"היה מאוד גאה. הוא מלווה אותי כל הזמן, ואני חושב איך הוא היה מתנהג בכל אירוע".
אבא נהרג כשהיית בן 23.
"תאונת דרכים. הוא עבד בבית אריזה מעל ל-30 שנים ומלגזה נסעה לאחור ודרסה אותו".
לא הבחינה?
"כנראה שלא. מכה בהפתעה".
היה חשוב לך לדעת מי הנהג שפגע בו?
"הכרתי את הנהג, בילדותי הסתובבתי בבית אריזה. נתנו למשטרה לטפל באירוע, אבל הכרתי את הנהג אישית, נפגשתי איתו כמה פעמים לפני כן אבל לא אחרי. אני בטוח שהוא לא עשה את זה בכוונה אבל חוסר המחשבה של רגע שינה חיים של אנשים, אני מניח שגם החיים שלו השתנו".
ולא הייתה לך סקרנות לפגוש אותו?
"לא במיוחד. אני מנסה להדחיק, לשים את זה בצד ולהיות עם הפנים קדימה. היה כעס בהתחלה כי לקחו לך את הדבר הכי יקר לך אבל בשלב מסוים אין מה לעשות עם הכעס הזה. יש דברים שעדיף להניח בצד".
אתה מצליח תמיד להיות כל-כך רציונלי?
"החיים מלמדים אותך שככל שאתה נמצא בתוך דברים אז קשה לך לקבל את ההחלטות הנכונות. זה מלווה אותי לאורך כל החיים: בפעילויות מבצעיות, בחפ"קים. אתה חייב לצאת ולקחת מרחק, להסתכל מפרספקטיבה רחבה יותר. רק ככה אתה יכול לקבל את ההחלטות הנכונות".
יש לך לפעמים פתיל קצר?
"לפעמים באינטנסיביות הסבלנות מעט מתקצרת ואתה רוצה דברים כאן ועכשיו כי אין הרבה זמן. לפעמים הפתיל הוא קצת יותר קצר".
מה, בדיונים?
"אין לך עודף זמן לדברים מסביב. אתה נכנס לדיון ואתה רוצה את התכל'ס, להגיע למוקד. לפעמים אנשים מגיעים אלייך וזו ההזדמנות שלהם לפגוש, לדבר ולהציג את עצמם ואתה כבר מתכונן לדיון הבא".
אתה מסוגל לחתוך אותם בבוטות?
"אני משתדל שלא".
קובי שבתאי לא יושב אצלי עם "לא נחמד".
"אני חושב שאנשים לומדים להכיר את המצב. בין לבין אתה כן מנסה לתת את החיבוק, הטפיחה, החיוך איפה שצריך וזה לא פחות חשוב".
באותו הטקס שבתאי לא שכח להודות גם לאימו על שסבלה את מה שהגדיר "הצרות" שעשה בתור ילד. למעשה נראה כי בעברו של האיש שמסמל את החוק היו הרבה מעשי שובבות, חברה עבריינית וקטטות.
תסביר, אתה אומר לה "עשיתי צרות".
"הייתי מבלה הרבה בחוץ, מגיע בשעות הקטנות של הלילה ובדרך כלל מסתבך בקטטות כאלה ואחרות. היו באים להתלונן לאמא אז היה מורכב".
יש פה דיסוננס, בתור מפכ"ל המשטרה קשה לך לדבר על זה שהיית ילד פרחח.
"הייתי פרחח חיובי, לא הייתי עושה רע לאנשים, היינו חבורה ששומרת על הצדק. אם היינו רואים שפוגעים במישהו אז היינו באים על מנת לעזור".
אז היית בצד המכה.
"גם קיבלתי הרבה, אבל בדרך כלל בנו מהמקום הטוב. לא התחלנו קטטות בשביל להתקוטט, אלא אתה מגיע ואתה רואה משהו שצורם לך: פוגעים במישהו או בכבוד של מישהו".
אתה יכול לספר על סיטואציה אחת?
"אני חושב על משהו אבל זה יעלה לי ביוקר".
לך על זה, יש חוק התיישנות, אני אגן עלייך.
"זה מורכב כי זאת אשתי. הייתי בן 12 והיה לנו מרכז לאומנויות והיה חוג לציור. ישבנו חבורה, עברה איזו ילדונת וחבורת ילדים שהציקו לה. ראיתי שהציקו לה, וצעקתי להם שיניחו לה. אחרי כמה שנים היא הזכירה לי שהיא הייתה אותה ילדה".
נתת מכות למי שהציק למי שתהפוך לאשתך לעתיד.
"הספיקה הבקשה".
בכל תמונות הילדות שלך אתה מחייך.
"נכון. שילמתי על זה ביוקר בצבא כי גם כשטרטרו אותנו על אי עמידה בזמנים הייתי מחייך והיו בטוחים שאני צוחק ומריצים אותי עוד פעם".
וכשהיית ילד היית ילד כאפות כי לא אהבו שאתה מחייך כל הזמן.
"גדלתי בסביבה שיצאו ממנה שוטרים או עבריינים. זה היה מורכב, החממה הביתית של אמא ואבא שמנסים לשמור עלייך כל הזמן שלא תגיע לחבורות הלא נכונות ומצד שני אזורים מאוד בעיתיים של עבריינות וחבר'ה שהיום אני מטפל באנשים כמוהם".
"אומץ לב שגובל בטירוף"
אז "ילד הכאפות" גדל, התגייס ומהר מאוד היה ברור שהוא שונה ביחס לאחרים במוכנות שלו למתוח את גבולות האומץ. מפקדיו לשעבר אמרו עליו כי יש בו "אומץ לב שגובל בטירוף, כל הזמן חששנו שהוא עלול לסיים את חייו". שבתאי ראה את הדברים קצת אחרת, וטען כי הדברים נבעו מהדבקות במטרה. "כשאתה נכנס לסיטואציה של קרב שאתה לא בטוח שתצא ממנו אבל מבין שהמשימה חשובה יותר מהכול, אז אתה ננעל על המטרה".
אני נצמד למילים "גובל בטירוף". הם חושבים שלפעמים סיכנת את עצמך ברמה לא הגיונית.
"אני לא יודע מה זה בטירוף. בסיטואציות מסוימות אתה יודע שאתה עלול לא לצאת מהן אבל אתה מבין שאין ברירה. אתה מבין שאם אתה לא תעשה את זה אף אחד אחר לא יעשה את זה. אתה מבין שזו החובה שלך".
פחד זו תכונה זרה לך?
"מי שיגיד שהוא לא מפחד כנראה שיש לו בעיה בתפיסת העולם. יש פחד אבל אתה מתגבר עליו".
עדיין, למרות חוסר הפחד והדבקות במטרה, הייתה מטרה אחת אותה לא הצליח להגשים: לקחת חלק בימ"מ. הכשרתו הופסקה ונראה שהדבר נחרט בזיכרונו של שבתאי. "זוכר את שיחת ההדחה כאילו הייתה עכשיו. קיבלתי את זה קשה כי לא הבנתי למה. אתה בא בשלב מאוד בוגר של החיים, מבחינה ביצועית אתה מבין שאתה מעל הממוצע ואתה לא מצליח להבין למה".
הם אמרו שלא ירית מספיק טוב.
"טענו שאני יורה בתנועה. הירי בימ"מ היה במצב סטטי כדי שיהיה מדויק, אבל אני מגיל 12 יורה ויריתי לאורך שנים. הייתי יורה טוב, ושם הייתי יורה בתנועה ולא הייתי מפספס, מכאן נבע התסכול הגדול. היום מלמדים את השיטה הזו. היה לי קשה עם הכניסה למצב סטטי בירי, אבל זה משהו שהייתי מודע אליו".
אני שומע את הכאב כשאתה מדבר על זה.
"הגעתי הרבה יותר בשל ובוגר. עזבתי הרבה בחיים כדי להגשים את החלום הזה ואתה מרגיש שעוד טיפה ותצליח".
אתה מרגיש שעשו לך עוול וקשה לך עם זה.
"אתה אומר: 'לפעמים שווה לתת לאדם עוד צ'אנס אם אתה רואה את הפוטנציאל'".
איך אתה מתמודד עם כישלונות?
"קודם כל אני לא אוהב להיכשל, בעיקר כשאתה שואף להגיע להכי טוב שאפשר. מנסים להפיק לקחים כל הזמן ומשמר את אותם כישלונות כדי ללמוד לא לחזור עליהם".
ואתה שומר טינה?
"אחת הבעיות שלי בחיים זה שאני לא נוטר טינה".
למה זה בעיה לא לנטור טינה?
"אתה נמצא בעולם שאתה לפעמים מכפר למישהו על משהו שהוא פגע בך, אתה עובר הלאה ואחר-כך אתה צפוי לפגיעה נוספת".
אתה אומר: "מי שפגע בי פעם אחת, יש מצב שהוא יפגע בי עוד פעם".
"כן יש לי דוגמות של אנשים שבשלבים מסוימים הייתה פגיעה ואחרי כמה שנים ראיתי שאנשים לא משתנים".
היו מקרים שגם אתה פגעת.
"יכול להיות. סביר מאוד להניח, אבל לא מתוך כוונה או מישהו שהגיע לו. אני יכול להיפגש עם אנשים כאלה אחרי כמה שנים ומבחינתי מתחילים דף חדש".
"לא סובבים בינינו קשרי אהבה"
במהלך 2017, ארבע שנים לפני שמונה למפכ"ל, קיים שבתאי שיחה באירוע "שבתרבות" בבאר שבע והתבטא ככזה שאין לו שאיפות להיות מפכ"ל. אז הוא אמר "יש טובים ממני", וכיום נראה כי הוא שינה במעט את החשיבה. "באותו רגע שאמרתי את הדברים חשבתי שיש אנשים טובים ממני".
אבל לא היה לך יעד, לא חתרת למפכ"לות?
"היעד שהצבתי לעצמי היה מפקד משמר הגבול ובגלל זה עשיתי שתי קדנציות שם".
בגלל חוסר ביטחון עצמי?
"ממש לא. לא פעם נשארתי בתפקיד יותר ממה שהייתי צריך כי התחלתי משימות ורציתי לסיים אותן. אתה לא מגיע בשביל הדרגה או המעמד".
אבל שוב, אתה אומר: "יש טובים ממני".
"באותו הרגע חשבתי את זה".
זה נראה היה שזה בכלל לא באופק שלך.
"זה לא היה באופק. היו לי תוכניות אחרות לרגע שאני אסיים, אבל התנאים והסביבה הובילו אותי לחשוב שיש לי כוח לתרום ולתת. זה סוג של התבשלות".
אתה זוכר את הפעם הראשונה שאמיר אוחנה אומר לך שאתה נבחרת?
"עד השיחה שהוא זימן אותי לריאיון לא ידעתי".
הוא נותן לך תחושה שאתה מועמד עדיף?
"אני כבר לא זוכר. היו שיחות מקדימות אבל היה את הריאיון. יש לי איזה בלק-אאוט בנושא הזה".
עבדת עם שלושה שרים: אוחנה, בר-לב ובן גביר.
"מאז ומתמיד היה מתח בין המפכ"ל לבין השר. בפורום הניצבים כשהצגתי את המשנה שלי אמרתי להם: 'אני לא אריב עם השר' והרימו גבה. אני חושב שהצלחתי לעשות את זה יפה עם אוחנה ועם בר-לב, שניים שמגיעים מעולמות שונים. במקרה עם בן גביר התחלנו קצת יותר לאט מכל מיני סיבות. היום אני מתמקד בעשייה של המשטרה ושם את הפוליטיקה בצד כי לא הייתי פוליטיקאי וגם לא מתכנן להיות".
היה את הסיפור עם הבת מצווה של הבת שלו.
"זה הציק ברמה האישית. הגעתי מתוך כבוד שאדם הזמין אותי לאירוע ומסביב כל מיני רחשים תקשורתיים, אבל לפני זה לא היה קשר ביני לבינו בצורה ישירה. הייתה פגישה בה הזמין אותי באופן אישי לבת מצווה ומטעמי נימוס ודרך ארץ החלטתי לכבד אותו עוד לפני שהתחלנו לעבוד. אנשים לקחו את זה למקומות אחרים, פחות נעים".
לא תבוא עוד פעם?
"אני הפסקתי ללכת לאירועים אז זה בסדר, אבל אתה לומד מהאירוע. אתה קולט שאתה נכנס פה לאיזה אירוע תקשורתי קצת מביך אבל יצאנו מזה. צר לי על הקטע של ההדלפות והדברים שיוצאים החוצה משיחות".
זה הרבה יותר חמור. הוא מקליט אותך ומוציא את תוכן הדברים שאמרת, איך אפשר להמשיך לעבוד עם בן אדם כזה?
"אני לא אגיד שזה פשוט. יש פה משבר אמון מסוים".
הטחת, כעסת?
"זה היה מתסכל ואמרתי את מה שיש לי בפניו. אני לא נוהג לשמור בפנים, אם יש לי משהו להגיד למישהו אז אני אגיד לו את זה בפנים".
מאז אתה צריך נורא להיזהר לא? צריך לחשוב כל מילה שאתה אומר כי יש מצב שתשמע את זה בתקשורת.
"מורכב, ונכון. לפעמים יש דברים שאתה צריך לדלג עליהם בדרך ולהסתכל קדימה על המטרות האמיתיות שלנו".
אתה מתייעץ לא מעט עם פורום המפכ"לים לשעבר ויש שיאמרו שם: "הוא יאכל אותו בלי מלח, זה גדול על קובי רמת התחכום והערמומיות של השר".
"יש דברים שלא רואים או שומעים. אתה משתדל לשמור על ממלכתיות מסוימת ולא להגיד את כל מה שאתה חושב או רואה".
אבל היית צריך לרכוש ארגז כלים אחר או נוסף בתקופה הזו.
"אני אצטט משהו שהוא לא שלי אבל אימצתי אותו: 'לימדו אותנו להיות לוחמים, לימדו אותנו להיות מפקדים, לימדו אותנו להיות מנהלים. לסיטואציה הזו אף אחד לא הכשיר אותנו ואנחנו לומדים תוך כדי תנועה'. כנראה שבסוף ילמדו גם את השלב הזה".
כמה התייסרת על פיטורי הבזק וההדחה של עמי אשד עד שהתנצלת?
"זאת התנהלות ברמה האישית. לא סתם עמדתי מול כל עם ישראל והתנצלתי כי הבנתי שעשיתי משהו שזה לא אני. זה לקח אותי למקום של לעשות חושבים אם אני בכלל נשאר בתפקיד או לא בגלל האירוע הספציפי הזה".
שקלת להתפטר?
"כן, היה שלב שחשבתי שעשיתי משהו שבו חרגתי מהגבולות שאני גדלתי עליהם. בסוף ההחלטה שלי הייתה שעשיתי טעות, אבל מי שלא עושה לא טועה. כמות ההחלטות שאני מקבל ביום היא פשוט מטורפת, מהבוקר עד הלילה בכל התחומים והנושאים. אתה צריך להיות מפוקס כל הזמן ופה זו הייתה החלטה עם הרבה מאוד לחץ ביום אחד העמוסים שהיו לי, וטעיתי".
אבל כשאתה אומר שאתה לא שומר ונוטר, יש לך איזה חשבון עם עמי אשד שמגלה עצמאות?
"זה לא סוד, שביני לבין עמי לא סובבים קשרי אהבה, אנחנו בקשרים מקצועיים נטו. אני מעריך אותו על המקצועיות שלו אבל יש פה התנהלויות לאורך שנים שאני לא בטוח שמישהו אחר במעמדי בתפקיד היה מוכן לסבול ואני לא פותח את זה מעבר לזה".
אתה רוצה שנה רביעית?
"אני כן חושב על זה כרגע".
יש סיכוי שהוא ייתן לך?
"אני לא יודע, זו החלטה שלו".
פוליטיקה?
"לא בתוכניות. אני נזהר בגלל שכבר אמרתי בעבר לא על משהו ואז שיניתי את דעתי. בנקודה שאני נמצא בה עכשיו אני לא רואה את עצמי בעולם הזה".