אגרת זו לא תוכל לשרת את רצוני העז והגיגי ליבי לשוחח עמכם. לכן ילדיי, נכדיי וניניי – אל תשפטו אותי לכף חובה. עז רצוני להיות בקשר עמכם, אך הגורל, בערותי וטיפשותי הביאוני אל תוך שערי עלובי החיים. ההילה, כביכול, ששהיתי בה, היא אשליה מתעתעת, היא הדרך המובילה אל פי תהום, היא הדרך שהובילה אותי אל האבדון ומשם אל מעמקי החידלון.
לכן עז רצוני לומר לצופים, למרות הדעה הקדומה עליי זה שנים רבות, ולנוער המתחיל דרכו בחיים – קנו השכלה למכביר, הפשילו שרוולים, שנסו מותניים, ואני מבטיח לכם שתגיעו למחוז חפציכם.
נכון, חטאתי, פשעתי ושילמתי את מלוא חובי לחברה, והושלכתי אל כף הקלע אל הקשים שבעונשים, שאף ילוד אישה לא יוכל לשאת את הסבל שבבוקר יאמר מי ייתן ערב ובערב מי ייתן בוקר. המוות היה עדיף תחתיו. על אף שחרורי, נמצא אני עמוק בנבכי נשמתי ובגופי בתוך שלשלאות ברזל הכובלות את נפשי מכל עבר, ואינן מרפות.
לא רציתי בחייהם של מבקשי נפשי, אך משהגיעו אל סף ביתי, גמלה ההחלטה בליבי שבני מוות הם, ואין בלתה. את המעשה הנורא שעשיתי בלית ברירה הקנה בעדי היושב במרומים – הקם להורגך השכם להורגו. לגבי ביתור הגופות – ידי לא היתה במעש הזה.
ולך סילבי קשת – ממך אבקש סליחה מעומק נשמתי. הייתי שבוי בגחמותיו של האדם שגרם לפגוע במבצרך. אשמח לשוחח עימך אם תרצי.
צופים יקרים, אם תועילו לסלוח לי אני הראשון להושיט את ידי, כי הסליחה והמחילה לאדם שסרח היא מעשה עילאי.
>>בית המשפט התיר לפרסום את תחקיר "עובדה" ובו עדויות על תקיפות מיניות של רחבעם זאבי
"עובדה": התחקיר המלא ישודר הערב (חמישי) ב-21:00