אף עיתונאי ישראלי לא הגיע ללב דמשק לאחר נפילת משטר אסד – עד היום. בתום 53 שנים של שלטון אכזר, שרצח ועינה מאות אלפים, איתי אנגל מגיע ללב הבירה הסורית, שבה אף אחד לא יודע שהוא יהודי - לבטח שלא ישראלי. בין מבנה השגרירות האיראנית שהייתה מרכז העצבים של הציר השיעי, לבין מפעלי תעשיית הסמים שמימנה את המשטר, הוא פוגש בלוחמי "היאת תחריר א-שאם", הארגון הג'יהאדיסטי ששחרר את סוריה ומבטיח, על נייר, עתיד אחר.
כיכר הנעדרים
אחד המקומות הטעונים ביותר בדמשק הוא כיכר מרג'ה, מסמליה של העיר. אליה מגיעים קרובי משפחה של נעדרים מכל רחבי סוריה, מחפשים בין התמונות את יקיריהם, עוקבים אחר המידע שנאסף בה על אודות מי שנמצא בחיים ומי שאינו. "זה בן דוד שלי", מספר לאנגל אחד מבאי הכיכר. "הוא נעדר כבר 16 שנים. אמרו שבתי הכלא רוקנו ואנשים שוחררו, עד היום לא ראינו אותו".
בתוך המולת הכיכר מישהו מצביע על דמות שחשודה בהשתייכות למשטר הישן. ברגעים הטעונים האלה לא יהיה מקום לברר מי באמת הוא היה. ההמון רוצה לעשות שפטים, עכשיו, בכל מי שהיה שותף למשטר שרצח, עינה והעלים מאות אלפי אזרחים שרבים מהם עדיין נעדרים.
עבור ישראלים הכיכר צרובה בזיכרון כואב. לפני 60 שנים, תלו בה את אלי כהן, שפעל עבור ישראל, לא הרחק מן הכיכר. לאחר שהוצא להורג, גופתו נלקחה למקום לא נודע. מאז, אנו מחכים לתשובות, ואולי כעת, אחרי נפילת משטר אסד ובואו של המשטר החדש, יגיע מידע חדש שיאפשר לדעת משהו, על מקום קבורתו.
מוקד הכוח, פרוץ לחלוטין
השגרירות האיראנית בדמשק, שממנה ניהלה איראן את הציר השיעי - והפעילה את חיזבאללה, הייתה מהמקומות השמורים ביותר במזרח התיכון. את הבניין הסמוך הפציצה ישראל באפריל, וחיסלה את מוחמד רזא זאהדי, מפקד משמרות המהפכה בסוריה ובלבנון, ואיתו בכירים נוספים. בתגובה - הגיעה מתקפת הטילים הראשונה של איראן על ישראל. בשגרירות עצמה, מרכז העצבים של הציר השיעי, אי אפשר היה לגעת, מוקד הכוח הכי חזק במזרח התיכון.
כעת, אנגל נכנס פנימה. בתוך המבנה, שנשאר ריק מאדם – נותר חומר רב, פרוץ לחלוטין: כמויות של מסמכים שהאיראנים גרסו לפני שנמלטו, כוננים ושרתים ובהם אין-סוף קבצים מסווגים, אלבומי תמונות אישיים ודרכונים של מרגלים ופעילים בשירות איראן.
לשגרירות, מגיעים גם בני משפחה כואבים מרחבי סוריה, שיקיריהם נרצחו או הועלמו בידי המשטר האיראני וגרורותיו. "זה הכלב חסן, תומך השטן", זועק אב שבנו נרצח בידי המשטר האיראני בסוריה, בעודו דורך על תמונה של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה. "זה הכלב שהביא לסוריה את האיראנים שרצחו את העם הסורי, רצחו אלפי סורים".
חצי מיליון בני אדם נהרגו במלחמת האזרחים האיומה בסוריה, רובם בהפצצות מהאוויר. מסוקי התובלה הצבאיים, מסוקי הקרב ומטוסי הקרב שנותרו בבסיס חייל האוויר הסורי הנטוש שאליו מגיע אנגל, ומלא בסימני תקיפות של חיל-האוויר הישראלי – היו בעיקר הסיוט של אזרחי סוריה. בתוך ההאנגרים שנותרו פתוחים לכל, ניתן למצוא עוד ראשי קרב, תקינים לחלוטין, של מסוקים ומטוסים.
"אלה הטילים שהפציצו בהם את אידליב. הם הפציצו אותנו בטילים, רצחו ילדים ונשים", מספר לאנגל לוחם "תחריר א-שאם" שבמקור משם, ולראשונה, מסגיר גם את משנתו הדתית לעתיד המזרח התיכון: "נשליט את חוקי השריעה של אללה ונרים את הדגל של 'אין אל מלבד אללה ומוחמד הוא שליח אללה'".
קוקאין לעניים
מאיפה הגיע הכסף למכונת המוות שהפעיל משטר אסד? את התשובה ניסו להסתיר בין הרים ומנהרות, הרחק ממרכזי הערים. לשם, מגיע אנגל בעקבות תעשייה שהניבה יותר מחמישה מיליארד דולר בשנה, ענף הייצוא מספר אחת של אסד - סמים.
מפעל הקפטגון שאליו מגיע, היה פעם מפעל צ'יפס, עד שמאהר אל-אסד, אחיו של בשאר, הלאים אותו. עכשיו במקום תפוחי אדמה, יש בו מיליוני כדורים - גלולות קפטגון, שכונו גם "סם האומץ של דאעש" או "הקוקאין לעניים". ג'יהאדיסטים בכל העולם נטלו את הסם שיוצר במפעלים האלו, ביניהם גם מחבלי חמאס. על פי דיווחים הם גם שימשו את מחבלי הנוח'בה ב-7 באוקטובר.
אלו ימים היסטוריים בדמשק, וכל פינה חושפת עוד חלק מהמשטר האפל החי לצידנו בעשורים האחרונים. בכלא פלסטין האיום פוגש אנגל את מי ששרד שנים של עינויים אחרי שנכלא בגין הפגנות, כמו עשרות אלפים שנאסרו ונעלמו באותו הכלא. בפאתי דמשק הוא פוגש בסורים שמחפשים את יקיריהם בקברים המוניים בתקווה לגלות מה עלה בגורלם ולנסות להביאם לקבר ראוי.
במסע ברחבי דמשק פוגש אנגל במחשכי משטר אסד את האנשים שסבלו ממנו ועכשיו מנסים לבנות משהו חדש. על חורבות שכונה ששיטח המשטר בהפצצות, הוא פוגש באדם העומד על חורבות ביתו – ומספק רגע אנושי נדיר: "אתה יהודי, לי ולך יש אלוהים, נכון?", הוא מסביר בחיוך, "הדת לא אמורה לשנות, חשוב לנו לחיות. גם אם אתה יהודי ואני מוסלמי, אז לא נשב ביחד? אחי, אין בינינו הבדל. הדת שייכת לאלוהים, לא לי".
המפגש המפתיע, בלב דמשק
אחד מהיהודים האחרונים שנותרו בדמשק, בוודאי הצעיר בהם, הוא "עיד", או בשמו המקורי: בכור סימנטוב. "כל האנשים אוהבים אותי, כולם יודעים שאני יהודי. כשישראל הייתה מפציצה בסוריה, כולם היו אומרים לי: 'אנחנו באים אליך, כי אצלך יותר בטוח. אנחנו נתחבא אצלך כי אתם יהודים, ואף אחד לא יפגע בכם'".
גם עם השיעים של חיזבאללה, הוא הסתדר לדבריו: "איזה בעיות? בעיות זה רק בחדשות. היינו יושבים בשכונה ביחד. השיעים הם חברים שלי כולם, ואנחנו תמיד מדברים על פוליטיקה, אין שום בעיה. אני מגן על ישראל והם מגינים על חיזבאללה". בסיבוב הקצר עימו ברחבי העיר העתיקה, אנגל גם מגשים חלום קטן, לשבת יחד לחומוס בדמשק. מי יודע, אולי דווקא מכאן, מסוריה, תצא בשורה למזרח התיכון? לכאורה זה נגד כל הסיכויים, אבל משהו חדש בכל זאת מתחיל כאן.