"תיעדתי הרבה מלחמות, ובחלקן הרגשתי שהכיתוב PRESS שבגב האפוד שלי יעזור, די מהר הבנתי שבמלחמה הזו, זה לא המצב". כך מתאר איתי אנגל את תחושותיו כששהה בעיר גורנקה, ומסביר בצורה הטובה את הפחד ששרר במקום. במו עיניו הוא ראה איך ההפצצות של הצבא הרוסי פגעו בבתים שבהם משפחות תמימות. הוא ראה שמהבתים מחולצים, בחיים או כגופות – משפחות, ילדים תינוקות. זה לא הותיר מקום לפרשנות.
איתי אנגל והצלם אדי גרלד ליוויו את הלוחמים ואת האזרחים שהתנדבו לשרת בקייב ובשתי ערי מפתח – גורנקה ואירפין. שתי הערים האלה נמצאות בפאתי קייב, והרוסים ניסו להשיג עליהן שליטה, ככל הנראה כצעד מקדים לפלישה לקייב. אנגל וגרלד ביקרו גם את בית החולים ליולדות שהפך לבית חולים רגיל בעקבות המלחמה, וקיימו ריאיון נדיר עם המנהל, יהודי שציטט מדבריה של גולדה מאיר.
במהלך כשלושה שבועות הם היו שם, ולא רק שהסתתרו מפני ההפצצות הרוסיות, הם ראו גם את האנשים, האזרחים, שחייהם נגזלו מהם בהחלטה אחת של פוטין. אוקראינים רבים שנמלטו מהקרבות עברו לאזורים בטוחים יותר באוקראינה, ואחרים נמלטו אל הגבולות. רבים מהם שלא הצליחו להימלט בזמן איבדו את חייהם.
אחרי כ-18 יום באוקראינה הבינו שצריך לחזור. "ידענו שזה ישמח את הקרובים אלינו, אבל מצד שני הרגשנו שזה המקום שאנחנו צריכים להיות בו", מתאר אנגל. "גם ככה היה צריך לחזור לישראל כדי להתחיל לערוך את הסרט ל'עובדה'. אולי יום אחד עוד נחזור לאוקראינה". צפו בסרט המלא מ"עובדה".