יצא לי לתעד לאורך השנים לא מעט משפחות ברגעי משבר, אבל סיפור כזה לא פגשתי. אישה שנכנסת לנעלי אחותה, מיכל סלה, כדי לרפא ולעטוף את בתה התינוקת שנשארה בחיים אחרי שאבא רצח את אמא. תינוקת מתוקה, חכמה, מיוחדת, שפתאום מוצאת עצמה לבד בעולם. לא מבינה לאן נעלמו האנשים שהיו כל עולמה.
ובזמן הזה האחות הגדולה של מיכל סלה, לילי, לא מסוגלת להרפות מהלילה ההוא שבו נרצחה אחותה. אנחנו היינו גם איתה, במסע הבלשי שלה, ברגעי התפנית המצמררים שבהם התמונה הולכת ומתבהרת, או מדויק יותר, הולכת ומאפילה - עוד ועוד בנות זוג של אלירן שמספרות על מערכת יחסים אלימה, עוד סיפורים שמהם מתגבשת תמונה של מוח מסוכן, סדרתי, שיטתי. "אלירן היה מניפולטור גדול", מספרת לנו אחת מבנות זוגו, "הוא ידע לזהות את הצרכים שלך, איך את רוצה שיאהבו אותך וגם את החולשות שלך, וידע לנגן על שניהם".
החלק השני של הסרט על מיכל סלה ואחיותיה, שנשדר הערב ב"עובדה", מביא אותנו לקראת סופו לשני רגעים שישארו איתי עוד הרבה זמן. באחד מהם לילי מקבלת את המפתחות לדירתה של מיכל, מחליטה להיכנס לזירת הרצח למרות כל הפחדים, ומוצאת שם את המכתב שכתבה אחותה והסתירה בתוך ספר.
את הרגע השני, שבו האחיות של מיכל מבינות שהן לא לבד בעולם, שאחותן לא לבד, צריך פשוט לראות בעיניים. כי יש מבטים שפשוט חזקים ממילים. ויש גיבורים, במקרה הזה גיבורות, שמצליחות דווקא מתוך התופת לסלול לילדה קטנה אחת, צעד אחר צעד, דרך אחרת לחיים חדשים.