לפעמים אגדות מתגשמות. בית המשפט מורה על קיום צוואת המיליונים שהיא החלום של כל שוכר דירה: ארבע נשים ששכרו דירות מבעל בניין ברחוב מיכ"ל, אחד הרחובות הכי מבוקשים בתל אביב, יקבלו את הדירות שהוריש להן לפני מותו.
לפני שנה שידרנו בתכנית "עובדה" את סיפורו של הבניין ברחוב מיכ"ל 20 בתל אביב. אורי גלעדי, בעל הבניין, רווק בודד וערירי ביקש להוריש את 7 הדירות שבבעלותו, לארבע דיירות ששכרו אותן ממנו לאורך השנים. גלעדי, שנפטר ממחלה בגיל 55, היה טיפוס מאד לא שגרתי, שגידל בין השאר שני חתולים בשתי דירות שהיו בבעלותו בבניין אותן לא השכיר. הוא ניהל מערכת יחסית יוצאת דופן עם הדיירות שלו, אבל מיד לאחר פרסום הצוואה עתרו קרובי משפחה רחוקים וביקשו למנוע את קיום הצוואה. הם טענו כי הדיירות ניצלו קשיש חסר ישע שלא היה כשיר בעת שערך את הצוואה. בנוסף, לטענתם, הדיירות השפיעו על גלעדי במטרה לקבל את הדירות ולהפיק עושר שלא כדין ולעשות רווחים על גבו של המנוח. את השוכרות ייצגו בתיק עו"ד יוכי כדיר-פז ועו"ד גיא זלמנסון ממשרד מיתר ליקוורניק.
השופטת קרן גיל מבית המשפט לענייני משפחה בת"א פסקה היום על קיום הצוואה באופן מלא. 7 הדירות שבבעלות גלעדי יועברו לדיירות ששכרו אותן ממנו. שתי דיירות יקבלו דירה כל אחת, דיירת שלישית תקבל דירה לה ודירה נוספת לביתה, ודיירת רביעית, תקבל דירה אחת ועוד 2 דירות נוספות, בהן גרו ג'ינג'י ואפורי, החתולים האהובים על גלעדי ז"ל, בתנאי שתדאג לכל צרכיהם.
הדרמה המשפטית הזאת הייתה מלאת יצרים מהרגע הראשון. קרוביו הרחוקים של גלעדי העסיקו עורכי דין וחוקרים פרטיים בנסיון לבטל את הצוואה אותה צילם גלעדי, בנוכחות עורך דין רז חג'ג' ושני עדים, מתוך חשש שיהיו מי שינסו לערער על הצוואה. בהקלטה אמר בין השאר: "מעולם לא היה לי קשר עם בני משפחתי, מעולם הם לא גילו עניין בקיומי". מומחה מטעם בית המשפט קבע "שאין עדות שכושר השיפוט של גלעדי נפגע, ושיש עדויות רבות שהיה כשיר ומסוגל לערוך צוואה". השופטת קובעת כי גלעדי היה צלול במועד עריכת הצוואה, ומוסיפה בפסק הדין ש"מרבית המתנגדים לקיום הצוואה לא פגשו את גלעדי מעולם וחלקם פגש אותו פעמים בודדות לפני כחמישים שנים. לאף אחד מהם לא הייתה ידיעה אישית על מצבו וכשירותו".
לגבי הטענות כי הדיירות השפיעו על גלעדי בצורה בלתי הוגנת, קובעת השופטת כי "לא הוכח שהוא זה שהדיירות ניצלו את מצבו הרגיש של המנוח על מנת לגרום לו לצוות להן את רכושו, הן נהגו באופן אנושי והגון כשהתגייסו לסייע לגלעדי בימיו האחרונים מתוך רגשי חיבה וכבוד".
בבניין המתקלף ברחוב מיכ"ל התקיים לאורך שנים קשר בלתי רגיל בין השוכרות למשכיר, הדיירות ניהלו עם גלעדי קשר ממושך של מכתבים ושיחות, ובחודשים האחרונים לחייו למעשה התגייסו כדי להיות איתו במהלך האשפוז הארוך עד מותו המוקדם. השופטת קובעת כי בין גלעדי לשוכרות שלו נוצרו קשרים רגשיים ומשמעותיים החורגים ממערכת יחסים סטנדרטית שבין משכיר לשוכרים. הקשר העמוק ביותר נרקם בין גלעדי לבין ליאת אביאלי, לה הוריש שתי דירות, אחת לה ושנייה לבת שלה. אביאלי נשמה בסיפוק למשמע פסק הדין, ואמרה "שאין ספק שזה יום מאד משמח, אחרי המתנה של 3 שנים".
"מכלול הראיות" מסכמת השופטת, "מלמד באופן ברור ושאינו משתמע לשתי פנים שהצוואה נערכה מרצונו הטוב והחופשי של גלעדי, על מנת להגשים את רצונו האחרון, להוריש את נכסיו לשוכרות. אין מחלוקת כי לא היה כל קשר בינו לבין קרובי משפחתו במשך שנים ארוכות". השופטת לא מסתפקת בדברים האלו ומוסיפה כי "ארבעת המתנגדים לקיום הצוואה שהעידו בפניה, הותירו רושם עגום ולא מהימן. לא ניתן היה לייחס לעדותם משקל ממשי. מנגד העדויות של השוכרות, הותירו רושם עז ומהימן, וסרטון הווידאו של המנוח מקריא בקולו את הוראות הצוואה בקול רם ובטוח אינם מתירים מקום לספק… הצוואה נערכה על ידו מתוך רצון חופשי, אמיתי, שהוא בדעה צלולה ומבין היטב את משמעותה". הצוואה תתקיים, פסקה השופטת והמתנגדים ישאו גם בהוצאות בגובה 120,000 ש"ח.
"אורי היה אדם מיוחד, טוב לב ואוהב. חיינו וחייו היו שלובים שנים רבות. הייתי שמחה הרבה יותר אם הוא היה חי בינינו. אני שמחה שלפחות רצונו האחרון יתגשם", אמרה ליאת אביאלי, אחת הדיירות שהיו לאורך השנים בקשר עם גלעדי.
שלוש שנים אחרי מותו, תתחיל האגדה העירונית הזאת להתגשם. זה סיפור על חלומות שעדיין יכולים להתגשם, על בדידות גדולה ועל חמלה גדולה יותר. האכפתיות משתלמת.