בשנים האחרונות, אחרי לא מעט סיפורים מרגשים ומטלטלים שיצא לי ללוות ב"עובדה", ובכל פעם הייתי מסיים את הצילומים מרוסק, הגעתי למסקנה שאני חייב לשנות משהו. לשים קצת יותר חומות, להשתדל לא להתפרק כל פעם מחדש, לזכור שאני רק אורח בעולם של האנשים שאני מתעד. בקיצור הרגשתי שאני לא יכול עוד פעם לתת ללב שלי להישבר. ואז פגשתי בפעם הראשונה את שירי, אשתו של ד"ר עמרי ניר, שיצא בדיוק לפני שנה לטיול עם בנו עילי במדבר יהודה וכשעילי נפל, עמרי הבין שכדי להציל אותו הוא חייב לקפוץ בעקבותיו. הוא גם וודאי הבין שמהנפילה הזו הוא לא ייצא חי.
עמרי עטף את בנו בגופו תוך כדי נפילה ונהרג במקום. עילי מת בבית החולים יומיים אחר כך. האיברים שלו הצילו 4 ילדים חולים, ובתוך הדרמה הזו ניצבת שירי. אישה שמילים כמו 'אצילית', 'גיבורה', 'מעוררת השראה' קטנות עליה. אישה מארץ ישראל היפה, כזו שכבר חשבנו שנעלמה לנו בין הידיים. אישה שברגע הקשה בחייה קיבלה החלטה שהצילה חיים. "עשיתי את זה לא כדי לקבל תמורה", היא אומרת לי בתחילת הסרט, "כשאתה רוצה לתת אתה נותן. כשאתה יכול לתת, אתה נותן".
מהצד השני של הסרט המיוחד שנשדר הערב ב-21:30 ב"עובדה" (ערוץ 12), ניצב אלמוג. הילד הכי חמוד, חכם וכריזמטי שייצא לי לצלם. ילד שהחליט להעביר את כל תקופת האשפוז הארוכה שלו בצילום סרטים, הוא תיעד את עצמו ואפילו עשה מחווה קטנה להיצ'קוק, הוא קרא לה "פסיכולמוג". וישנה גם נעמה, אחותו של עילי ז"ל, שאמרה לי כשבאנו אליה הביתה לצילומי השלמות: "אני רוצה לפגוש את הילד שקיבל את הלב. אני רוצה לדעת שהוא טוב. כי אם לא, זה לא שווה. הוא חייב להיות טוב כי הלב של אח שלי הוא הלב הכי טוב בעולם".
כשהיא אמרה לי את זה התפרקתי. כמו שאף פעם לא התפרקתי בצילומים. וזה היה די מביך ואולי אפילו טיפה לא מקצועי ואולי זה גם הדהד לי רגעים מחיי שלי (ותודה לרונן מאיו הצלם המהמם שנתן לי שם גב). אבל עכשיו כשאני כותב את זה אני מבין שבשביל גיבורים כאלה שווה לפעמים לתת ללב שלך להישבר. כי אנשים כמו שירי, נעמה, אלמוג ואמא שלו ריקי ודודה שלו מטר, פוגשים רק פעם בחיים.
סרטו של רוני קובן, על סיפורן של שתי משפחות ולב אחד שמחבר ביניהן, ישודר הערב ב"עובדה" מיד אחרי "חתונה ממבט ראשון" בערוץ 12
בסיום השידור, אלמוג גרבלי יעלה לצ'אט בלייב בעמוד הפייסבוק של "עובדה"
