לפני שנה התעוררה רקפת רוסק-עמינח לבלאקברי מלא הודעות, בעקבות התמונה שהוצפה ברשתות החברתיות בה היא יושבת בבית קפה עם נוחי דנקנר. הערב, בראיון בלעדי לאילנה דיין ב״עובדה״ (21:00), היא תתייחס לראשונה למה שהתרחש שם בדיוק. לקראת הראיון אנחנו חוזרים לכתבה שפורסמה במגזין m של mako באותו שבוע
"הטלפון שלה זמזם נון סטופ: גם לקוחות סימסו, גם בנקאים קולגות, גם חברים", שיחזרה מקורבת שליוותה אותה באותם ימים. הכל בגלל תמונה אחת עם נוחי דנקנר עמו ישבה מחוייכת לפגישה בבית קפה בזמן שבתקשורת מתפרסמות ידיעות על הסדר למחיקת חוב בסך 150 מיליון שקל. "הרבה אנשים הרגישו שעושים לה עוול, שתוקפים אותה בלי להבין מה קורה ומי אשם".
החברים סיפרו לנו שהיא ממש לא נבהלה מהסיטואציה. היא יצאה מביתה צמוד הקרקע ברמת השרון, נכנסה לרכב וביקשה, סביר להניח, מהנהג הקבוע אורי להסיע אותה לבניין הנהלת בנק לאומי בשדרות רוטשילד בתל אביב. "היא הבינה מהר שזה הולך למשבר גדול, אבל העוצמה שלו לא שיתקה אותה כמו שקורה למנהלים לפעמים", מספר מקורב למנכ"לית, שליווה אותה. "לא היה מתח והיא לא שידרה פאניקה, רק היה לה חשוב שכולם יבינו למה ההחלטה על מתווה ההסדר עם דנקנר היא באמת ההחלטה הכי מוסרית שיכולנו לקחת".
הילדה המחוננת
רוסק–עמינח (47), נכנסה לתפקיד מנכ"לית בנק לאומי ב-1 במאי 2012, אחרי שמונה שנים כראש החטיבה העסקית בבנק. היא נולדה ברמת אביב ג' כילדת סנדוויץ' לשמואל, רואה חשבון ולרחל, שעבדה איתו במשרד. אחותה הגדולה היא ד"ר איילת בן-עזר, ד"ר למשפטים שמשמשת כסגנית נשיא לענייני סטודנטים במרכז הבינתחומי בהרצליה, ואחותה הקטנה סיגל גם היא עורכת דין בהכשרתה. רקפת עצמה, שמגיל צעיר זכתה לשם החיבה "קפי", התחנכה בבית הספר היסודי ארן (לצד גדעון סרנצ'נסקי הצעיר – היום גדעון סער) ואובחנה כמחוננת.
בהמשך למדה ב"אליאנס" כימיה, מתמטיקה ואנגלית ברמה של חמש יחידות, ואחרי התיכון החליטה לדחות את הגיוס ולבחור במסלול עתודאי של לימודי חשבונאות וכלכלה, אותו סיימה בהצטיינות. אחד ממרציה היה פרופ' מנואל טרכטנברג, ואת בעלה, תא"ל ראם עמינח (את שם המשפחה מבטאים בכלל "עמינוח"), בעבר מנהל משרד רואי חשבון ודירקטור בחברת "אחים עופר השקעות" והיועץ הכלכלי לרמטכ"ל, פגשה במסגרת הלימודים לתואר זה. זוכרים איך בגיל 21 ניגבתם שולחנות כדי לחסוך לטיול בתאילנד? אז בגיל הזה רוסק–עמינח, עתודאית מחושבת, כבר החזיקה בתואר ראשון, עבדה כמתמחה במשרד רואי חשבון ואפילו הרצתה באוניברסיטה. בגיל 22, במקביל לשירות צבאי כמרצה במכללה לפיקוד ומטה, החלה לימודי תואר ראשון במשפטים לצד תואר שני במנהל עסקים, אותו סיימה – ניחשתם נכון – בהצטיינות.
על הנתיב המהיר לעמדתה הנוכחית עלתה עם סיום שירותה בצבא, כשהתלבטה אם להמשיך לקריירה אקדמית. ארז ויגודמן, נשיא ומנכ"ל חברת "מכתשים אגן" ובזמנו מרצה קולגה, שאל אותה באחת משיחותיהם איפה תרצה להיות עוד עשר שנים. תשובתה של רוסק הייתה "אני רוצה להיות כמו גליה מאור". לא הרבה אחר כך וויגודמן כבר הפגיש בין השתיים – ורוסק-עמינח הפכה לעוזרת האישית של מאור, תפקיד אותו מילאה במשך שנתיים. בגיל 34 כבר הייתה מנכ"לית משרד רואי החשבון "סומך חייקין "KPMG, וארבע שנים מאוחר יותר עברה לבנק לאומי והפכה לראש החטיבה העסקית שלו, וגם לחברת ההנהלה הצעירה ביותר: בת 38 בלבד.
180 אלף שקלים בחודש
עם מינויה למנכ"לית הבנק זכתה רוסק-עמינח לתלוש משכורת מפואר של 180 אלף שקלים מדי חודש, אך גם נאלצה לבצע לא מעט ויתורים, ובראשם פחות זמן איכות עם בנותיה דנה (18) וגל (14). מקורבים למשפחה אמנם מקפידים לציין כי מדובר "בבית נורמלי לגמרי" וכי "רקפת תמיד עונה לבנות כשהן מתקשרות, לא משנה כמה היא עסוקה", אלא שמבט מהיר על הלו"ז שלה מגלה כי אם בעבר הרשתה לעצמה להוביל את ועד ההורים הכיתתי, הרי שהיום המשימה הזאת מעט יותר מסובכת: רוסק-עמינח מתחילה את סבב הפגישות מדי בוקר בסביבות שבע וחצי ומסיימת אותו בדרך כלל רק בתשע בערב, כשמיילים ממנה לעובדים מגיעים גם סמוך לחצות. בין היתר עוברים במשרדה פקידי ממשל באוצר, לקוחות אסטרטגיים, הרגולטור, חברי הנהלה – וגם עובדים זוטרים בבנק. הלו"ז שלה כל כך צפוף עד שאת ארוחות הצהרים היא אוכלת לרוב מול המחשב או בעיצומה של פגישה. בתפריט, אגב, בדרך כלל עוף, אורז וסלט.
גם בסופי השבוע, מעידים בבנק, המנכ"לית לא נחה, וחוטאת לעתים בסרט קולנוע. אבל ברוב הזמן זה הרבה יותר מסובך. מדי יום חמישי מכין הצוות שלה תיק עם ניירת אותו היא לוקחת הביתה, ובשישי בבוקר מגיעה אליה הביתה ראש המטה בשמת בן צבי, ויחד הן עובדות בקדחתנות על שולחן המטבח, כשברקע החברים של הילדות ממלאים את הבית. בן צבי שומרת שבת ועוזבת את הבוסית בשישי אחה"צ, רק כדי לשוב ולפגוש אותה במוצ"ש.
"רקפת עובדת בימים, בלילות, בלי שבת ובלי חג, וזה ככה כל השנים שאני מכירה אותה", אומרת יעל שריג, חברה קרובה של רוסק-עמינח מתקופת האוניברסיטה, ומוסיפה באותה נשימה שהזמן הכי טוב לדבר עם המנכ"לית הוא כשהיא יוצאת לסיבוב לילי בשכונה עם הכלבה המשפחתית דפי. "כשאני מסמסת לה באמצע היום אני חייבת גם לכתוב לה כמה זה דחוף, ואם זה לא מקרה חירום אני יכולה לקבל ממנה תשובה חזרה גם ב-23:00. כשאני כבר ממש מתגעגעת אני מרימה טלפון, ולפי הקול שלה אני יודעת מה גודל ערימת הניירות שמחכה לה במטבח".
כשהן מצליחות להיפגש, רוסק-עמינח וחברותיה בדרך כלל עושות את זה בדרך הכי לא מחייבת שאפשר. "רקפת תמיד תרצה להיפגש במקום שקט – ואנחנו קוראות לזה 'מפגש בטרנינג' כי מגיעים הכי פשוט שיש, מקסימום בג'ינס ובכפכפים", אומרת שריג. "אנחנו בדרך כלל נפגשים קבוצה של כמה חברים מהאוניברסיטה, ואם אפשר רקפת תעדיף להביא גם את הבנות שלה כדי לנצל את הזמן ולהיות איתן. בכל מקרה, האירועים האישיים שלה הם אירועים קטנים". כך למשל, לבת המצווה שחגגה רוסק-עמינח לבתה לפני כשנתיים הוזמנו רק כ-30 חברים קרובים של ההורים, ביניהם עידן עופר, גיל אגמון ורואה החשבון גד סומך.
״לא בן אדם של פוצי מוצי״
עובדי הבנק שאינם נמנים על מעגל החברים הקרוב , זוכים לפגוש רוסק-עמינח הרבה פחות גלויה וחייכנית. "היא לא בן אדם של סמול טוק ופוצי מוצי, פשוט אין לה זמן לזה", מספרת מקורבת. "בעבודה היומיומית היא לא מתאמצת להסתחבק ולא עושה רוח. אם נדבר אחת על אחת היא תהיה חברותית, אבל במהלך היום אני יודעת שהיא תמיד עניינית, ישירה ולא משחקת משחקים. היא באה לנהל ולהנהיג, לא להתחבב כאן על אף אחד".
הפרשן יהודה שרוני מספר שלמרות כל מה שאמרו עליה, בכל מקרה מדובר באישה שלא עושה יותר מדי הנחות גם לבכירים שבתעשיינים: "היא נחשבת למנהלת אשראי מאוד קשוחה, אחת שלא לוקחת שבויים", הוא אומר. "יש טייקונים שבאו לבקר אותה ואמרו שהיא בכלל לא גמישה, שהייתה קשה איתם. היא לא נחשבת חברותית כמו גליה מאור והיא בהחלט יודעת לחתוך כשצריך”.
הכתבה המלאה פורסמה במקור במגזין m של mako באפריל 2013
הראיון המלא של אילנה דיין עם רקפת רוסק - עמינח ישודר הערב ב-21:00 ב"עובדה"