זה נשמע מוזר, אפילו סהרורי, אבל אייש היה זה שסיפק את הסחורה. הוא זה שנכנס עם מצלמה נסתרת למשרד שבו נמצא אחד הדורסים, קשר איתו שיחת חולין וחילץ את ההודאה המפורשת בדריסה. כבר אז אפשר היה להתרשם שמדובר באיש עם קסם אישי, תעוזה, והרבה יכולת. כבר אז אפשר היה להתרשם שהוא לא פועל בדרכים המקובלות. שאם צריך, הוא עושה דין לעצמו. ועדיין, לא היה ברור בשם מי הוא פועל. את מי, אם בכלל, הוא מייצג.
אייש, גילינו, הוא המנהיג של המחתרת הזו. מדירתו הקטנה בתל אביב הוא נותן את הפקודות, והחבר'ה מבצעים. פה פושטים על חנות ספרים שבה חותם מכחיש שואה מפורסם על ספרו החדש, שם חובטים בזקן שהעז לנסות לחטוף דגל ישראל באירוע סגור אליו פלשו אנשי הארגון, פה בוזזים משרד שבו מתארגן משט פרו-פלסטיני לעזה, ושם מארגנים פעולות מחאה והרתעה נגד שנוא הקהילה היהודית בצרפת, הקומיקאי האנטישמי דיידונה, האיש שהביא לעולם את מועל היד ההפוך (הצדעת הקאנל).
הסיפור הזה מבלבל. כששומעים את אייש הכריזמטי, אפשר להבין למה הוא מתגאה בכך ש"אנחנו יהודים שמחזירים". כשרואים את האנשים שלו מתפרעים ברחוב, נזכרים בפעולות "תג מחיר". הגבול דק ומסוכן, ואייש וחבריו מתנדנדים עליו בפראות. בדבר אחד אין ספק. בכעס שלהם על השתיקה. השתיקה של ההורים שמחלו על כבודם. שתיקת הרחוב הפריסאי שבמקרה הטוב עומד מנגד כשמאות אנשים מצדיעים בו, שוב, במועל יד.
"עובדה", ראשון ב-21:00, ערוץ 2