"באחד הראיונות סיפר לי יאיר לפיד, שבתקופה הכי קשה בקמפיין, הוא ידע שכל העיניים נישאות אליו ואסור שיראו אגל זיעה אחד על פניו. אז הוא דאג שלא יהיה אגל זיעה אחד על פניו. אבל מטבע הדברים יש רגעים מסוימים שפשוט אי אפשר לזייף. חושפים רגעים בהם המועמד מזיע. אפילו כשמדובר ביאיר לפיד". כך מסכם כתב "עובדה" בן שני את החודשים שבהם התלווה עם הצלם דניאל בר און לקמפיין הבחירות המטאורי של יאיר לפיד.
לא בקלות נבנה האמון עם לפיד המנוסה והמחושב. יום אחד, מספר שני, "לפיד התקשר אלי ושאל אותי אם אני מאמין לו. זה היה לי נורא מוזר. אמרתי לו 'ברור שאני מאמין לך, למה שתחשוב אחרת?' והוא אמר 'ידעתי שזה מה שתענה, אבל רציתי לבדוק אם זה מה שתענה. הסתכלתי לך בעיניים וראיתי שאתה לא ציניקן".
איך זה בתור עיתונאי לסקר מישהו ש"עבר צד"?
"אני חושב שזה הדבר שהכי משך אותי. הכי רציתי לעקוב אחרי לפיד. כשאתה בוחר מישהו ללוות אותו אתה לוקח בחשבון שני תרחישים- או שהוא יוצא מנצח גדול או שיצא מפסיד. ופה היה ברור שבכל מקרה יהיה מעניין- או שיצליח לעשות את הטרנספורמציה המושלמת ממלך הרייטינג למי שגם יודע לאסוף מנדטים, או שיגלה שמה שעבד לו כל כך טוב בטלוויזיה, לא יעבוד לו בפוליטיקה. זה תהליך מרתק.
"הייתה לי תחושה שזה יהיה הסיפור של הבחירות האלה. כשהלכתי לכנסי הבחירות היה לי ברור שמשהו פה קורה מתחת לרדאר של כל מי שמכסה את הבחירות. העובדה שאני הולך מכנס לכנס וכל פעם האולם מפוצץ- זה טרנד שלא יודעים לזהות אותו הפרשנים. וגם לי לקח זמן להבין מה בדיוק אני רואה."
מה בדיוק ראית?
"ראיתי חזרה לפוליטיקה של ערים וכיכרות. פוליטיקה אמריקנית. ראיתי אותו עומד באסם בגן חיים ונואם בזמן שכל אנשי המושבים מהשרון עומדים מצופפים כדי לשמוע אותו. אף פוליטיקאי אחר כנראה לא היה יכול למלא אולמות ככה. אפילו נתניהו ממה ששמעתי. יש משהו באפיל של יאיר לפיד, בסקסיות שלו."
זה עשה לך חשק ללכת לפוליטיקה?
שני צוחק. "הסתכלתי גם על עופר שלח שאני מיודד איתו וראיתי את התהליך שעבר, והקשבתי ללפיד, והייתה תחושה שמשהו השתחרר בהם פתאום, מאז שעברו לפוליטיקה. עכשיו הם יכולים להגיד מה שהם חושבים. לי זה נורא מוזר. אני הכי נהנה לעשות כתבות על קמפיינים - להסתכל מהצד על גיבור בהתרחשות. זה דבר שארצה לעשות עד סוף חיי המקצועיים".
עובדה, שני ב-21:00