סיפורה של שרון בלוך, שהובא אמש בתכנית "עובדה" עורר אלפי תגובות נרגשות בעמוד הפייסבוק של התכנית. בהן שאלות רבות ובעיקר דברי תמיכה ועידוד בבלוך שאף התארחה בצ'אט בעמוד, מייד לאחר השידור. בעקבות הצלחת האירוח, שרון בלוך חוזרת לאירוח מיוחד בעמוד הרשמי של עובדה בפייסבוק, היום בשעה 14:00.
רוני קובן, כתב "עובדה", ליווה במשך חצי שנה את שרון, בתה אורין ובנה הקטן רם – פעוט סודאני, אותו הוציאה מבית יתומים, לשם הגיע לאחר שאמו הביולוגית נטשה אותו. במשך כשנה גדל רם אצל שרון בביתה בחדרה והחל אט אט להתפתח ולהסתגל לחיים שמחוץ לבית היתומים. עד שסבתו הביולוגית, המתגוררת באוסטרליה, הצליחה לאתר אותו ולתבוע את העברתו אליה.
בתשובה לשאלות הגולשים, ברובם המכריע אמהות, אמרה בלוך באופטימיות והשלמה שנראתה אצלה לאורך רוב הכתבה, "אני בטוחה שאראה את רם ושהסיפור שלנו לא הסתיים. כשיש אהבה אמיתית היא כמו מנוע שיכול לשנות סדרי טבע . אני כבר חוסכת לכרטיסי טיסה לי ולאורין ומאחלת לעצמנו שנוכל לטוס במהלך השנה הקרובה. רם תמיד יישאר חלק ממני ומאורין ואני אעשה מה שאוכל לקחת חלק ולו קטן בחייו ועתידו". מאז שנפרדו, היא מספרת, "התקשורת קשה מאוד. אני מתקשרת כל ארבעה ימים בערך, לא תמיד עונים לי ובדרך כלל אני מדברת רק עם נינג'וק".
"הכנסתי את נינג'וק ללבי"
במשך מספר שבועות גרו האם המאמצת והסבתא הביולוגית יחד, בתנאים נפשיים קשים ביותר, אבל שרון הצליחה לקבל את הסבתא באצילות נפש כמעט, למרות שלקחה ממנה את בנה, גם עכשיו במבט לאחור היא אומרת, "הכנסתי את נינג'וק לליבי ולביתי והגעתי איתה לאינטימיות וקשר מדהים. סיפור חייה טרגי והיא בכל זאת שמרה על אמון ואהבה לחיים. אימו של רם, בתה הבכורה, אבדה לה לפני שנים והיא מעולם לא פגשה את נכדיה ורם הוא הנכד היחידי שהיא מכירה. אני הוקרתי אותה על מי שהיא ולילות ארוכים ישבנו בוכות ביחד".
מי שציפתה לרם כל כך ועזרה לא מעט בגידולו, היא אורין, הבת הגדולה של בלוך. בתשובה לשאלה איך היא קיבלה את הפרידה מאחיה, עליו חלמה, ענתה בלוך "אורין הילדה המהממת שלי מתמודדת בצורה מדהימה. כמו שראיתם בסרט היא סופרת ומארגנת עניינים. היא עברה תקופה מכוננת בחייה. כניסתו של רם הביתה, ההתרגלות אליו, החיים ביחד ואחר כך תהליך הפרידה. החיים עם נינג'וק ביחד היו חוויה מלמדת, לעיתים מלאה באושר ולעיתים בלתי נסבלת. אורייני שלי המדהימה מתמודדת כמו כל ילד דרך המשקפיים של הוריו ואני בחרתי להיות כל הזמן במקום שמכבד ומוקיר את הצד השני וכך גם היא".
רוני קובן, מספר לנו שעוצמת התגובות ריגשה גם אותו "לא ציפיתי לזה בכלל כי לחברה שלנו יש יחס מורכב לעובדים הזרים ואני נורא שמח על האהבה ששרון מקבלת ושרם מקבל בעקיפין. הוא ילד של כולנו, זה הסיפור הכי ישראלי שיש. המון התקשרו ואמרו לי, זה נגע בהמון אנשים. יש משהו מאוד מהאימא היהודית בסיפור הזה, המגוננת והשומרת, ובסוף לוקחים לה את הילד".
"קל להתאהב ברם כי הוא ילד קטן ואנחנו חושבים על הילדים שלנו אבל אני מקווה שזה יפתח את הלב לאנשים כלפי מגזר שלם של אנשים שחיים בינינו ולפעמים אנחנו מתייחסים אליהם בחשדנות וקור לב. אני מקווה שזה קצת ישנה את היחס שלנו לאנשים שהם בני אדם כמונו".
איזה תגובות שרון קיבלה?
"דיברתי איתה מקודם והיא מספרת לי שכל הבניין, כל השכנים עלו לקומה שלה לחבק אותה עכשיו. זה כל כך מוזר, סיפור כל כך קטן ומשפחתי, ובסוף בניין שלם בחדרה עולה ונכנס ומחבק אותה".
למה היא לא ניסתה להילחם ולשנות את הגזירה?
"לשרון יש נשמה מיוחדת, היא לא אדם שנלחם. היא כן כתבה מכתב לרשויות אבל היא כל הזמן חשבה על טובתו של רם והגיע מצב שטובתו וטובתה היו ממש רחוקים אחד מהשני. נינג'וק שהייתה אמורה להיות פה שלושה שבועות נמצאה פה שלושה חודשים ושרון נתנה לה לגור אצלה בבית. היא מוצאת את עצמה עוזרת לאישה שהולכת לקחת ממנה את הילד שלה. גם אני לא הבנתי את הנתינה האינסופית הזאת. אמרתי לה באיזשהו שלב, אולי אם תגידי לה 'לא' היא תיסע והילד יישאר אצלך, אבל זו הדרך של שרון".
איך עברו על רם הימים הראשונים באוסטרליה בלי אימא? מה קורה אתו שם? האם מצבו טוב כרגע?
"שרון התקשרה כמה פעמים ולא תמיד נינג'וק ענתה לה. באחת הפעמים הראשונות רם לא רצה לדבר איתה כי הוא כועס עליה. היא ניסתה לא מזמן עוד פעם והוא הקשיב בטלפון כשהיא דיברה והיא שלחה לו חבילה עם המון תמונות שלה כדי שהוא לא ישכח אותה. העניין הוא שלא יודעים מה קורה אתו שם למרות הניסיונות החוזרים של שרון ליצור אתו קשר ולהבין מה קורה. יש פה ילד שעבר טראומה נוראית ונקרע לו הלב. אני ממש מקווה שהוא יתגבר על זה ושהוא יהיה בסדר כי הוא איבד כבר שתי אימהות בחיים".
"שבועיים אחרי שרם נסע היא ארזה את כל החפצים שלו ומסרה אותם כי היא ידעה שלא תוכל להתמודד עם זה. היא השאירה לה רק שתי מכוניות ושני מוצצים והמון תמונות".
"קל להתאהב ברם כי הוא ילד קטן ואנחנו חושבים על הילדים שלנו אבל אני מקווה שזה יפתח את הלב לאנשים כלפי מגזר שלם של אנשים שחיים בינינו ולפעמים אנחנו מתייחסים אליהם בחשדנות וקור לב. אני מקווה שזה קצת ישנה את היחס שלנו לאנשים שהם בני אדם כמונו".
