"אם נתנהג כמו שאנחנו מתנהגים עד עכשיו, נתמכר לייאוש ולפסיביות. ארבע שנים הפסדנו. ארבע שנים שאין בהם שום התקדמות. אנחנו לא מוכנים לקחת אפילו סיכון מחושב, סיכון שחובה עלינו לקחת. מי כמוני מרגיש גם את החרדות והפחדים ואת הפיתויים של הייאוש – אני מכיר אותם היטב מבשרי, מעצמי. זו לא יכולה להיות דרך פעולה, זו דרך חידלון".
דויד גרוסמן, מחשובי הסופרים בישראל, מסרב מאז מלחמת לבנון השנייה, בה איבד את בנו אורי, להתראיין. עכשיו, ערב הבחירות שבסופן, על פי התחזיות, צפויה ישראל לאחת הממשלות הימניות בתולדותיה, הוא מבקש לדבר על הדבר היחיד שלא הופיע בתעמולת הבחירות של המפלגות הגדולות: שלום.
"זה דבר מדהים בעיני", הוא אומר בראיון בלעדי לאילנה דיין במשדר הבחירות של התוכנית עובדה, "שאת דרך המלחמה והאלימות אנחנו מנסים כבר מאה שנה – ולא מתייאשים. ניסינו פעם ורבע את דרך השלום, היא נכשלה והפכה בשבילנו לסיבה שלעולם לא יהיה שלום בינינו לבינם. אנחנו צריכים שלום, לא כי זה טוב לערבים, אלא כי זה טוב נורא לנו. כי זה הדבר היחיד שייתן לחיים שלנו כאן משמעות וביטחון קיומי ששום נשק לבדו לא יכול לתת".
"מאוד קל להרים ידיים. מאוד קל להיות ימני בארץ. אתה נספג לתוך תחושת הצדק שלך, והעוול והרשע של הצד השני. יש לנו גם ראש ממשלה שהוא ממש אשף בבלבול ובחישה ביחד של הסכנות הממשיות עם ההדים של הטראומות ההיסטוריות עד כדי כך שהכול נראה אותו דבר. אנחנו עדיין עכשיו נמצאים בתוך השואה. זה לא נכון. נורא קל לתת לפחד להנהיג אותנו, ולקבוע את מדיניותנו והשקפת חיינו. אני לא רוצה להיות שם. לא בתור ישראלי אלא בן אדם, הדבר הזה משפיל. משפיל אותי שעם כל הפוטנציאל שיש לנו לחברה הזאת – אין מה לעשות. זהו? אין מה לעשות? אני לא מקבל את זה".
גרוסמן צופה עתיד עגום אם ימשך הקיפאון המדיני. "אנחנו רואים בכוח את חזות הכול. צבא לא יכול להיות האמצעי היחיד שבו אני מדבר ומקיים מגע עם השכנים שלי", הוא אומר. "אם רק כוח הוא התשובה, בסופו של דבר למי שעומד מולך יהיה יותר כוח. בסופו של דבר תובס".
לשאלה האם הוא סבור שיש אדם אחר פרט לנתניהו שיכול למלא היום את תפקיד ראש הממשלה, הוא עונה: "נתניהו לא נולד ראש ממשלה כפי שהוא מציג את עצמו היום. יש אנשים ונשים, שיכולים לקבל את הטלפון בשלוש לפנות בוקר, ובדברים שהם אינם מבינים או מבינות הם ייקחו יועצים טובים. יש כל מיני סוגים של טלפון בשלוש בבוקר. גם האמירה של מחמוד עבאס שהוא מוכן לבוא לצפת עיר הולדתו עם אשרת תייר, גם זה סוג של טלפון שהייתי שמח שישב מישהו בלשכה שאומר: בוא, בוא נדבר".