אין לי מושג בגרפולוגיה, אבל האופן שבו אריק שרון כותב מלמד גם אותי משהו. כתב היד העגלגל, הברור כל כך לא מתאמץ להסתיר. לא את המטרות שלו כשהוא כותב לפי מבצע צבאי. לא את האהבות שלו כשהוא כותב מכתבים אישים לבני משפחתו.
אבל לא פחות מכך מלמדת משהו העובדה ששמר. שציין על גבי כל פתק תאריך ולפעמים גם שעה שבה נתקבל. שדאג לתייק את הכל בארכיון הפרטי שלו – אולם קטן שצמוד לדיר שבחוות שקמים.
היום צרור המפתחות לארכיון הזה נמצא בידים של מי ששמר את סודותיו של שרון כל השנים. גלעד בנו. אלמלא היה מפרסם עכשיו את הספר שכתב בשנים האחרונות על אביו ספק אם היה נותן למצלמות שלנו להכנס לחדר הזה, ולצלם את מדפי הקלסרים.
"גם במחיר של יותר אבידות"
דרך העיניים של גלעד, ודרך המסמכים ששמר אריק שרון אפשר ללמוד הרבה על האיש. על האופן שבו פעל, ממוקד במשימה, נחוש לבצע אותה, "גם במחיר של יותר אבידות" כפי שהוא כותב בפנקס ששמר מהשבוע שבו פרצה מלחמת ששת הימים.
בפנקס הזה, מונה שרון כהכנה לדיון בפורום מטכ"ל עם שרי הממשלה, נקודות לקראת ההכרעה. הוא מאיץ בלוי אשכול ובדיין לקבל החלטה על תקיפה מוקדמת של המצרים. הוא טוען שם כי היתרון של צה"ל בהפתעה וכי אסור לישראל לפעול בחסות של מעצמות אלא להשמיד בעצמה את הצבא המצרי. זו המשימה שהוא רוצה לקבל ומאמין שניתן לבצע אותה. בפרוטוקול שנמצא אחר כך של אותה הישיבה הציטוטים האלה שהכין לעצמו שרון בפנקס מופיעים מילה במילה. גם הסוף במקרה הזה מוכר, ולא פלא שדוקא את הפנקס הזה בוחר בנו להציג עכשיו. בניגוד לפנקסים ממלחמות אחרות ומתקופות הרבה יותר שנויות במחלוקת.
עומק הטרגדיה שליוותה את מות בנו 
את הסרט על אריק וגלעד שרון אנחנו מצלמים כבר במשך שנה. אחת הסיבות לכך שהצילומים נמשכו זמן רב כל כך נעוצה באופיו של שרון הבן. הוא לא ממהר לתת אמון, ודאי שלו בעיתונאים. לאורך הדרך נוצרו התנאים שאפשרו לנו להיחשף ליותר ויותר פרקים בחייו של אריק שרון. ולשמוע מבנו, שהוא יחד עם עמרי אחיו וענבל אשתו, היחידים שפוקדים היום את חדרו של אריק שרון בבית החולים תל השומר.
גלעד שרון מספר בכתבה על מצבו של אריק שרון היום. על הרגעים שבהם הוא מגיב מתוך המצב שבו הוא שרוי המוגר הכרה מינימלית.
>> בואו לדבר על אריק שרון בעמוד הפייסבוק של עובדה