גם היום הם מתקשים להבין למה דווקא שלושתם ניצלו. מה גרם לסיגל דואק, סגנית מפקד מחלקה בקורס הקצינים של השב"ס, ולשני הצוערים דודו דרעי ומאור פרץ לרוץ לכיוון אחר בזמן שחבריהם מוצאים מחסה בוואדי הבטוח. אבל ההחלטה הזו הצילה את חייהם. בזמן שהם ניסו למצוא דרך מילוט בתוך החום הלוהט והעשן המחניק, להבות במהירות של 100 קמ"ש שטפו את הוואדי ואיתו גם את חבריהם לקורס.
"יצאתי מהאוטובוס ומייד הרגשתי חום אימים. ניסיתי להגן על עצמי עם הידיים מפני החום, עצמתי עיניים והתפללתי שמע ישראל", נזכר מאור, " ופתאום עולה מולי תמונה של המשפחה שלי. אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל אני זוכר את עצמי הולך אחרי התמונה של אשתי והילדים".
"אני יודע שכמעט כולם הרגישו כמו שאני הרגשתי, כלומר לרוץ במעגלים ולחפש את הדרך הנכונה לצאת" אומר דודו, "כל אחד רץ למקום אחר, לא היה זמן להתייעצויות. הכול קרה כל כך מהר. אני לא סופרמן. לא ידעתי שאני עושה פעולה קריטית שתציל את החיים שלי".
במשך חצי שעה הם המתינו לחברים שלהם שייצאו מתוך העשן. "בשלב מסוים אמרתי לדודו: 'אף אחד לא ייצא משם'", נזכר מאור. "אמרתי לו 'תראה את הכוויות שיש עלינו מכלום זמן בפנים, אני לא רוצה לחשוב מה קורה לבנאדם שנשאר שם 20 דקות'".
עוד בעובדה: שלושה תינוקות בחודשיים | אילנה דיין בתוך קן הצרעות של הטליבן | טיוח בחסות המשטרה | המדריך למהפכה של איתי אנגל | הנרדף | השבוי הישראלי בלוב מדבר לראשונה