"אף תמונה, אני שוב אומר לך" - זה המשפט היחיד שהחייל הכורדי, שהוביל אותנו בנתיב ההררי בין עצים ונחלים, יודע באנגלית. היינו בדרך לפגישה עם מישהו שלא ידענו מיהו ואסור היה לנו לשאול. החייל תפס את הענף שהשתרג מעליו ונתמך בו כדי לא לאבד שיווי משקל. מכאן תיכנן את הטיפוס על אחד הסלעים שחסמו את השביל שפילס לנו. כשעמד כך לכמה שניות נפתח לו דש הז'קט הצבאי ומתחת לתפר של הכוכב האדום אפשר היה לראות שני רימוני יד שתקועים לו בחגורה. ביד השנייה הוא מתח את הרצועה של הרובה ולמרות תרגיל שיווי המשקל והמכשולים הבאים לפניו, הוא הקפיד לסובב את הראש לאחור מדי כמה שניות ולהתבונן בי ובמצלמה הכבויה שהחזקתי ביד. "אף תמונה!". באמת שלא התכוונתי לצלם, למרות שהפיתוי היה אדיר - אירן במרחק שלושה קילומטרים ממני ואני סופסוף הולך בנתיבי הגרילה השמורים של ה – PKK. חבל שאי אפשר גם סתם להנציח את הנוף המדהים הזה, אחד המקומות הכי יפים שראיתי בחיי.
ללוחמי ההרים של צפון עירק, כורדיסטן כפי שהם מקפידים לתקן, אין בסיס קבוע. אם אני מצלם כאן אני חושף את השביל שמשמש את ה – PKK, שמדי כמה ימים משנים מיקום כדי לא לתת לאויבים, שמקיפים אותם מכל הכיוונים, אפשרות להתביית עליהם.
האיראנים מעבר להר ממזרח יורים עליהם אש מרגמות והטורקים ממערב מבצעים גיחות במטוסי קרב ומזל"טים בתמיכה ישראלית. מדרום, במשך עשרות שנים, ניסה סדאם חוסיין להשמיד אותם בכל דרך אפשרית: שלח לכאן דיביזיה שלמה, הפציץ את חאלאבג'ה בנשק כימי אבל כלום לא עזר. גם אל קעידה רצו לשלוט באזור מאחר והכורדים מבחינתם כופרים גמורים בכך שהם מנתקים את כורדיסטן מיתר עירק.
מאנשי הקשר שהובילו אותי במשך חמש שעות, בדרך לא דרך אל ההרים האלה, ביקשתי הכי הרבה שאפשר - ראיון עם מנהיג ה - PKK הנוכחי, מוראט קאראילן. הם אמרו שזה לא אפשרי אבל כנראה אוכל לדבר עם אחד מסגניו. אסור שמחוץ להרים האלה מישהו ידע מה מתכנן אחד המפקדים הבכירים של הארגון לעשות בשעה מסוימת, ובטח אסור שמידע כזה יימצא ברשות עיתונאי. ובטח ובטח שלא עיתונאי מישראל - המדינה שדופקת אותם במשך שנים.
אני בכושר טוב אבל ההליכה קשה לי. ככה חיים כאן כולם? גם הנשים שלוחמות בדיוק כמו הגברים, גם הלוחמים המבוגרים, גם מוראט קאראילן, שכבר מלאו לו 67 שנים? בנתיבים האלה אין כלי תחבורה וכל ההתנהלות היא ברגל. מי שחי כאן חייב להיות בכושר מטורף. הטמפרטורה עומדת כעת על 40 מעלות אבל בעוד חודשיים הכול פה יהיה קפוא ומושלג. אני מדלג מעל עוד נחל, מתכופף מתחת לסבך ענפים, והולך בו לאיבוד לכמה שניות עד שהחייל מושך אותי. חייל חדש פתאום עומד מולי.
מוראט קאראילן! בשנייה הראשונה נבהלתי ובמקום לשמוח שזה הוא כמו שכל כך רציתי, קפאתי לגמרי. המבוקש מספר 1 בטורקיה ובאירן עומד מולי ומחייך, וכמה שהחיוך הזה רגוע. "אני מודה לך שעשית את הדרך הארוכה לכאן", הוא מוציא אותי מההלם. "בואו שבו, תשתו משהו".
בניגוד לרוגע הזה, סביבו עומדים לפחות עשרים שומרי ושומרות ראש מתוחים ועצבניים. הנוכחות של הנשים בולטת. PKK הוא הארגון היחיד בו מתקיים שוויון מוחלט בין נשים וגברים, ונשים מפקדות מובילות גברים למשימות לחימה, כדבר שבשגרה. מאחוריו, מצדדיו, בתוך אפיק הנחל שמתחתיו ובגבעה שמעל קאראילן עומדים לוחמים חמושים ודרוכים. אחד, עם שפה שסועה, מבקש ממני לא להשתמש במיקרופון האלחוטי על המצלמה. אני מסביר לו שבלעדיו איכות הקול בראיון תיפגע אבל הוא מתנצל ומבקש שאבין שכל מכשיר אלחוטי כאן יכול לדפוק אותנו.
כנראה שרק עכשיו, כשחוזרת אלי הנשימה, אני מתחיל להבין איפה אני נמצא. במחשבה לאחור, אחרי שביקרתי בכפרים הכורדים הסמוכים שהופצצו על ידי המזל"טים הטורקיים-ישראליים, אני לא מבין איך בכלל הסכימו לתת לישראלי, עם מכשיר טכנולוגי כלשהו, להתקרב אליהם.
"אתה יודע", נאנח מוראט קאראילן, "זו באמת חידה גדולה עבורי. כי יותר מכל עם אחר בעולם הייתי מצפה שישראל היא זו שתבין ותזדהה איתנו. הרי אתם, שחוויתם שואה, טבח, גירוש ורדיפות רואים את העם שלנו, העם הכורדי, שחי כעת את אותו גורל בדיוק. כולם בסביבה: הסורים, הטורקים והאירנים, מנסים להשמיד אותנו ואתם, דווקא אתם, הם אלה שמספקים את הנשק".
לצורך הראיון הציבו כמה חיילים שולחן בין העצים ותקעו באדמה דגל עם הכוכב של ה - PKK. כבר אין לי כוח להסוות את הישראליות שלי וחשתי שבעיתוי הנוכחי זה דווקא יכול לעזור. אמרתי לו מי אני וסיפרתי על התוכנית "עובדה". שומרי הראש מסביב מגיבים בפרצוף חמור ואני לא יודע אם זה בגללי או שככה הם תמיד.
אחד מהשומרים יאמר לי אחר כך במרירות שברור להם תמיד באיזו הפצצה אווירית מעורבת טכנולוגיה ישראלית ובאיזו לא: "האירנים יורים עלינו בלי לכוון והטורקים, גם אם הם מנסים לכוון, בדרך כלל לא פוגעים. אבל כשהישראלים מסייעים בהכוונת המזל"טים הטורקים - זה תמיד פוגע".
קאראילאן מצידו שוב מחייך. "פעם היינו חברים. בשנות השישים והשבעים ישראל יצאה מגדרה כדי לסייע לכורדים. הערצנו אתכם. אבל משנות השמונים, מרגע שהידקתם את שיתוף הפעולה הצבאי עם טורקיה, אתם מזוהים כאן כמי שמסייעים באופן שיטתי לדיכוי ולהשמדה שלנו.
"מה, הכול זה ביזנס? הרי ברור לנו שטבעי שישררו יחסים בין ישראל וטורקיה, אבל למה היחסים האלה צריכים לבוא על חשבוננו? אני תוהה אם בישראל בכלל מודעים לשימוש שנעשה באמצעי הלחימה ובהדרכה שהם מספקים לטורקיה".
המזרח התיכון שהכרנו משתנה וההגדרות על פיהן הוא התנהל מנוסחות כעת מחדש. מוראט קאראילן רוצה לאותת לנו ורואה איך ישראל ממשיכה בשלה. "גם אחרי המשט הטורקי אתם רק משתדלים שלא להרגיז אותו, לפייס אותו. הרי יותר מכל ראש מדינה אחר אי פעם בטורקיה, ראש הממשלה הזה, ארדואן, מפגין לעיני כל איך הוא מהדק יחסים עם חיזבאללה ועם סוריה, מחבק את אחמדינג'אד ומאדיר את החמאס. אתם בטוחים שזה החבר שלכם?".
הכתבה המלאה של איתי אנגל תשודר בתכנית הקרובה של עובדה, חמישי ב- 21:00.
>> פספסתם את הפרק? הפרקים המלאים של עובדה לצפייה ישירה
עוד בעובדה: בנות אלפרון | "הייתי צריך להתמנות לרמטכ"ל" | כל כתבות עובדה