הטלפון תפס אותנו באמצע הצילומים. זה היה לפני כשבוע כשהגענו לבית בהוד השרון לצלם את האמא של "האנלייזר". הצלצול הקפיץ אותה מהכסא. הם החליפו כמה משפטים ואז היא עבירה לי את השפופרת, אין לו הרבה זמן לדבר ולנו יש הרבה מה לשאול. מה בדיוק קרה שם? איך הוא מסביר את הטענות שהיה המוח מאחורי מזימה בינלאומית לזיוף כרטיסי אשראי.
טננבאום, דיבר מהר, ניסה להספיק כמה שיותר. סיפר על המעצר הדרמטי לפני שבעה חודשים במונטריאול, חשף פרטים על ההתנהלות במחתרת של ההאקרים.
כך יצאנו למסע בעקבות ה"אנלייזר". הוא וקרוביו מספקים לנו עדות אופי ומולם אנשי המשטרה מספרים על דרכי הפעולה של פושעי מחשב בעולם שבו אפשר לשדוד בנק גם בלי אקדח ומסיכה.
טננבאום בטוח בחפותו. "למה אני צריך להיות כלוא 23 שעות ביממה עם רוצחים ואנשים", הוא שואל בראיון מהכלא. כבר שבעה חודשים הוא נמצא שם. אי אפשר להתעלם מטענותיו על התנאים הקשים מבלי שמתנהל נגדו משפט. הפעם הוא כבר לא כוכב תקשורת, אולי בגלל שהכל קורה אלפי מיילים מכאן בעיר הנידחת קלגרי. רק כשנחתו כאן התמונות שצילם הצוות שלנו בקנדה המושלגת הצלחנו להבין עד כמה הוא מבודד. מנותק מקרוביו ובעיקר מהמחשב - הכלי שהיה מגיל צעיר אמצעי הקשר שלו עם העולם.
יותר מנקודה אחת משיקה בין אז, להיום. בדיוק היום לפני אחת עשרה שנים נחתה בישראל משלחת של סוכנים בכירים מרשתות הביון האמריקניות. הם הציגו בפני עמיתיהם הישראלים את ממצאי החקירה החשאית שהתנהלה בוושינגטון. תיאור המצוד שהתנהל אחרי הפורץ שהביך את האמריקנים כשחדר למחשבים של המוסדות הכי שמורים בארצות הברית.
בחודש ספטמבר האחרון הופיעו שוב סוכני השירות החשאי האמריקני והשפיעו על חייו. הם דורשים כעת את הסגרתו לארצות הברית. האם יש להם ראיות חדשות? או שכפי שטוענים טננבאום ומקורביו. הם באים איתו חשבון.