הבריזה על החוף מלטפת את שמלת ה"אסקדה" הוורודה הקצרצרה שזרקתי על עצמי בדרך להתאוורר קלות מעמל יומי. תודו, זה ממש לא פשוט להיות האישה המודרנית, העסוקה, שכל העולם מחפש אותה, אבל גם דורש ממנה להיראות מיליון דולר, ולא דולר אחד פחות.
אז החלטתי לנשום קצת אוויר. בשבילי חוף הים הוא המקום המושלם לחבוש את משקפי הסטייל החדשים שלי, כדי שאמשיך להיות זאת שכל הגברים היפים שחולפים לידי, מביטים בה ולא יכולים להפסיק...אכן, זה לא פשוט להיות עוצרת נשימה תמיד אבל אני ממש משתדלת לעמוד במשימה.
תראו, למשל, את אמיר. לא פעם עבר לידי ועיניו שזפו את גופי בלא הפסקה. פעם אחת, כשעלינו יחד במעלית, הוא העז סוף סוף לדבר איתי. דווקא נשמע לא רע וגם נראה מושך: יש לו חיוך שובה, לחייו מדיפות ניחוח של אפטר שייב יוקרתי, וגם העניבה שלו הייתה שווה מבט נוסף. אין לי ספק שהוא נדלק עליי. אבל הוא לא היחיד. יש הרבה דגים בים ואחת שנראית כמוני בהחלט מושכת אותם אליה. אני רגילה שגברים, וגם נשים, לא עוברים לידי בקלות. תמיד יהיה להם אותו מבט תוהה, משתהה, אפילו לשבריר שנייה, שייעצר על דמותי ויחקור אותה לעומק...
אמיר התקרב אליי וסומק קל עלה בלחייו. "יעל" העז ופנה אליי בבס הגברי שלו "רציתי..." החל לומר כאשר לפתע צלצל ה"אייפון" שלו. עיניו לבשו ארשת של רצינות ולפתע מיהר. "אתקשר אלייך" הבטיח, אבל לא לקח ממני את מספר הטלפון. מעניין מה רוצה לומר לי...אבל אחת שנראית כמוני לא ממש צריכה לדאוג. אם לא אמיר אז יבוא מישהו אחר. הוא בטח יהיה לוהט לא פחות ממנו.
ההמשך יבוא...