"ורדית, את חייבת לשדרג את המלתחה שלך. דחוף. עכשיו. אנחנו יוצאות היום לקניון 'רמת אביב'", הודעתי לחברתי ורדית, שבניגוד אליי, המעודכנת תמיד בכל חידושי האופנה, היא די משתרכת מאחור. ורדית מוכנה תמיד לבוא איתי כדי ללמוד ממני איך צריך להיראות, לכן מבחינתי היא הפרטנרית המושלמת לשופינג איכותי.
כמי שכבשה אי-אילו פסגות במכירות נדל"ן יוקרתי, אני בהחלט יכולה להרשות לעצמי את סגנון החיים הזה. לא פעם, הסברתי לה, לקוח כל-כך מתרשם מההופעה החיצונית שלי, עד כי כל מה שאומר לו יהיה מקובל בעיניו והעסקה תיחתם תוך דקות.
הייתי בדרגי לרגוש לעצמי זוג נעליים מהקולקציה החדשה של מנולו בלניק, וורדית בעקבותיי. נראיתי כל-כך מהממת, גבוהה, חטובה, מטופחת – והמבטים זרמו מכל בר. קשה להתעלם מאחת כמוני.
לפתע הוא הופיע מולי. מחייך את החיוך שלך, של "הרגע יצאתי מהמכון להלבנת שיניים". כן, זה היה אמיר. הוא אמר שיתקשר אליי אך לא התקשר. אני לא אוהבת יחס כזה, אז כל מה שיכולתי באותו הרגע לעשות זה להחזיר לו רק חצי חיוך. איתי לא משחקים.
הוא דווקא התנצל. "חיפשתי את מספר הטלפון שלך, אך הוא כנראה היה חסוי". "ברור שהוא חסוי", עניתי לו. חסר שאחת כמוני עוד תפרסם את מספר הטלפון שלה...
"בקיצור", הוא המשיך בקול הבס הנמוך שלו, "מה שרציתי הוא לשאול אותך האם תרצי לבוא איתי למסיבת הקוקטייל החגיגית לכבוד חנוכת המשרדים של הסניף הישראלי של חברת 'מקינזי' בקומה ה-48 במגדלי עזריאלי".
חככתי בדעתי לרגע. דווקא שווה. הרי מדובר באחת מהחברות הבינלאומיות המובילות, ובטח כל המי ומי יבואו. הצצתי ביומני האלקטרוני. התאריך היה פנוי. "מתאים לי", עניתי לו. הוא סקר את דמותי מכף רגל ועד ראש, התעכב על הניחוח החדש של "אסקדה" החדש שבו התבשמתי, ונראה מרוצה. הרי להיות בחברת מישהי שנראית כמוני יעשה לו רק טוב. אני בטוחה שהמחשבה הזאת עברה גם במוחו.
לאחר שוורדית ואני רכשנו את כל פריטי המותגים, החלטנו שזה הזמן לסיים את השופינג. הבטתי מרוצה בשקיות היוקרתיות שהחזקתי בידי. היו לי האביזרים הנכונים לקוקטייל המדובר. אכן, קוקטייל זה נחמד, משעשע, חשבתי לעצמי, מקום טוב להיראות בו... אילו ידעתי אז מה בדיוק יחכה לי שם, אולי לא הייתי מסכימה כל-כך בקלות...
