אם תשאלו את ישראל אטיאס, מאור איבנוב מ"היורשת" הוא לא בן אדם רע - בדיוק להפך. זה נכון שהוא פועל מאחורי הגב של טופז במטרה למכור אותה לשריקי ולהרוויח סכומי כסף נאים על חשבונה - ועל הדרך, בעזות מצח מרשימה, מנהל איתה קשר רומנטי - אבל הוא עושה את זה כדי לכסות את החובות של האדם היקר והקרוב אליו ביותר בעולם, אמא שלו. המטרה מקדשת את האמצעים? זה מורכב.
"אני לא שופט את הדמויות שאני מגלם. כשגנב הולך לגנוב, הוא לא שופט את עצמו ושואל - למה אני גונב? הוא גונב כי הוא חייב להביא אוכל הביתה", מסביר אטיאס בשיחה עם גל אוחובסקי בפודקאסט "היורשת", "הוא מוצא את ההצדקה הנכונה. לאמא של מאור אין מה לאכול, עוד שנייה מוציאים אותה מהבית. מה שהוא עושה, הוא עושה במטרה מוצדקת. לא יודע איך אני, ישראל, הייתי מגיב אם הייתי מגיע למצב הזה. זאת שאלה מוסרית מאוד קשה".
"אני מזהה קווי דמיון ביני לבין מאור, אפילו שגדלתי בבית שלא החסירו מאיתנו כלום", הוא מספר, "כשהשתחררתי מהצבא חסכתי לאוטו, הייתי מאוד מחושב כלכלית. קניתי פיג'ו 205 פוראבר. יום גשום אחד באתי להקפיץ את אמא שלי וכשהיא נכנסה לאוטו היא ראתה שכולו מלא במים. היא הייתה צריכה לשבת על הכיסא עם הרגליים על הדשבורד".
הגברים בסדרה מוצגים באור לא חיובי, גם ביחס שלהם לנשים. הכרת את הצד הזה בתעשיית המוזיקה המזרחית?
"לא הופתעתי, אני לא טומן את הראש בחול. מהסיפורים שקראתי, בין אם על זהבה בן או אתי לוי, ידעתי שהרבה פעמים המנהלים קשוחים מאוד. זה עולם פטריארכלי שמנהלים אותו גברים חזקים. לא נגעלתי מזה, ההפך - חיבקתי את זה וחשבתי שזה מעניין דווקא. הם עושים את זה מתוך המקום של, 'אני חייב להיות חזק, כי אם לא אהיה ידרכו על האישה'".
איך זה היה עבורך לצלם סדרה עם קאסט נשי כל כך חזק ומוביל?
"זה שש-שבע נשים שחקניות בסדרה, והיו סיטואציות די מביכות. הן היו יושבות ומדברות על דברים מאוד אינטימיים של נשים, ואני חשבתי - איך אני נעלם מפה? פעם אחת הלכתי אחורה ויצאתי מטווח השיחה שלהן, ואגם רודברג הסתכלה עליי ואמרה, 'יואו, לא נעים. הוא הלך בגלל זה. בוא, ישראל, מצטערות'".
"שנים שמעתי 'לא' באודישנים"
אחרי תפקידים מוערכים ב"זגורי אימפריה", "שבאבניקים" ועכשיו ב"היורשת", אטיאס קוצר את פירות העבודה הקשה שהשקיע במשך שנים. גם כששמע שוב ושוב 'לא' באודישנים, סירב להרים ידיים ולא איבד את האמונה.
"במשך שנים עשיתי אודישנים ואמרו לי 'לא, לא, לא'. הרגשתי שלא מספיק מכבדים את המקום שלי כאומן וכשחקן", מודה אטיאס, "הייתי מגיע לאודישן אחרי שלמדתי חמישה-שישה עמודי תסריט, שזה לוקח לפעמים שלושה-ארבעה ימים. באודישן, עוד לא הייתי מקריא שתיים-שלוש שורות והיו אומרים לי - 'טוב, זה לא מתאים לנו'. לא מתאים? תנו לי לסיים. זה כמו ששופט ב'הכוכב הבא' לא ייתן למישהו לסיים בית אחד, לא יגיע איתו לפזמון. פשוט ביטלו אותי".
אתה חושב שזה קשור למוצא שלך?
"אני לא חושב שזאת התגזענות אלא שהרגיש להם שאני לא מתאים, שמה שאני מביא בעולם המשחקי והרגשי שלי פחות מתאים להם. זה לא קשור לזה ששם המשפחה שלי אטיאס או בגלל העיניים הירוקות שלי".
המראה החיצוני שלך לא פתח דלתות?
"כשאתה בא מהמקום של החתיך, אתה חייב להוכיח אפילו יותר שאתה לא רק פנים יפות. אתה חייב להיכנס לרבדים עמוקים יותר בתוך עצמך. זאת אחת הסיבות שהלכתי ללמוד משחק שלוש שנים. אני רוצה לעשות דמויות שונות ומשונות. ב'היורשת' המלהקת לימור שמילה שברה את הטייפקאסט, אני משחק רוסי. שלושה חודשים ישבתי ולמדתי רוסית, זה היה נורא קשה אבל גם כיף גדול".
הרגשת שכולאים אותך בטייפקאסט מסויים?
"אחרי 'זגורי אימפריה', כשהייתי על גג העולם, הציעו לי להמשיך ולגלם דמויות כמו אביתר זגורי. לא הייתי מוכן לזה, החלטתי שלא אעשה דמויות כאלה כדי שלא יידבק לי הטייפקאסט של הבחור הערס והעבריין. הייתי מחוסר עבודה, אבל מהחוסר הזה הלכתי ופתחתי סטודיו למשחק ביבנה. אני אחראי על קבוצת הנוער ביבנה, חבר'ה שאיתי כבר שש שנים ומופיעים על בימות הנוער בימי הזיכרון והעצמאות".
מתי הרגשת שהטייפקאסט הזה נשבר?
"כשהגיע התפקיד של מאיר ב'שבאבניקים', בחור מדוכדך ולא מוצלח שלא הולך לו בשידוכים והעיניים הירוקות שלו לא תורמות לו. זה שבר לי את הטייפקאסט. לא אשכח שיום אחד הייתי באירוע ואמרו לי, 'הו, עכשיו אפשר להגיד שאתה שחקן'. אביתר זגורי הרגיש להם כמו משהו מאוד טבעי, משהו קליל. לא אעיד על עצמי, אבל הוא ואני זה עולמות אחרים לגמרי".
איך מתמודדים עם הצלחה בגיל צעיר, כשכולם מזהים אותך ויש הרבה כסף על השולחן?
"דברים באמת מגיעים בקלות אז - נשים, כסף, חברים שפתאום אתה לא מבין מאיפה הם באו. תמיד ידעתי להתנהל כלכלית בצורה מאוד טובה. לפני שהתפרסמתי ניהלתי ברים כמו הווקס והדום, אלה היו גם הבילויים שלי. חייתי את ההוויה הזאת ולא אשקר, יצאתי עם נשים. הייתי קורץ והיה מסתדר דבר".
ומתי זה נרגע?
"בתחילת שנה ב' בלימודים קיבלתי את התפקיד ב'זגורי אימפריה'. אז כבר יצאתי שנה עם מי שתהיה אשתי. לא אשכח שיחת טלפון שעשה לי כתב רכילות, שהיום כבר לא בתחום. הוא אמר לי, 'שמעתי שאתה בזוגיות? תקשיב טוב, זרוק אותה. מה אתה צריך עכשיו חברה? אתה פורח. תצא כל יום עם אישה אחרת ואני אעשה ממך כוכב על'. אמרתי לו, 'תודה רבה, עצה טובה'. שנה אחרי הצעתי לה נישואים".
פונים אלייך עם הצעות רומנטיות גם היום?
"שולחים לי דברים הזויים באינסטגרם, אבל אני צוחק על זה ומראה לאשתי הכל. בסופו של דבר אני מאוד בן אדם של בית, אפילו שאני כן עושה חיים ויודע לבלות. אשתי נותנת לי חופש ואני נותן לה חופש. יש פיתויים רבים, אבל אני מקצועי מאוד במה שאני עושה. כשאני מצלם סדרה, אין דבר כזה לצאת עד מאוחר. אני מגיע מוכן עם טקסטים, מאוד מוכוון מטרה".
"עושה אודישנים לחו"ל בתקווה שיקרה משהו נכון וטוב"
לפני שלושה חודשים נולד בשעה טובה בנם הראשון של אטיאס ואשתו נעמי. זה קרה אחרי היריון בשיא מגפת הקורונה, שלדברי אטיאס לא היה פשוט בכלל. "חששתי קצת וניסיתי כמה שיותר לשמור על אשתי", הוא מספר, "אבל נדבקתי בקורונה וגם אשתי נדבקה. עברנו סרט מאוד גדול עם זה. אשתי עברה ניתוח וזה היה לא פשוט".
היו דאגות כלכליות בשנה הזאת, כשהתעשייה הייתה מושבתת?
"מטבעי אני משתדל להיות בן אדם חיובי מאוד ולקבל את הדברים שלא תלויים בנו ואין לנו שליטה עליהם. ניסיתי לשמור על שגרת חיים רגילה. כמו כל אומן, בתעשיית הבידור יש עליות ומורדות. בתקופת הקורונה דווקא התפרנסתי מאוד יפה, כי צילמתי את "שבאבניקים" ארבעה חודשים".
מה אתה מאחל לעצמך בעתיד?
"מבחינתי, אני כבר חי את החלום. מאחל לעצמי שאקבל דמויות מאתגרות שנכונות לי, שייפתחו אותי הלאה ושירימו לי את הקריירה, גם בפן הגשמי וגם בפן הרוחני. אני עושה אודישנים לחוץ לארץ, בתקווה שיקרה משהו נכון וטוב. במקצוע הזה יש משפט שאומר, 'תעבוד במה שאתה אוהב, ולא תעבוד יום אחד בחייך'. אני פשוט נהנה ממה שאני עושה, מכיר תודה ומחבק את זה".