במשך שנים התמודדה נורית עם דעת הקהל הזועמת כלפיה, כאשר בחירתה להקים משפחה דווקא עם אחיו של אהוב ליבה הנמק בשבי, נחשבה לבגידה בלתי נסלחת. כעת מששבה לזרועותיו של אורי, מצאה עצמה שוב בלב הביקורת כיוון שהשאירה מאחור את בעלה ובנה המתבגר.
"אני מרגישה אשמה"
בלילה, כאשר שכבו במיטה רגע לפני השינה, התקשתה נורית להרדם ופתחה את הלב בפני אורי: "אני נורא מתגעגעת לאסף, אני מרגישה אשמה", הודתה נורית תוך שהיא נקרעת בין האינסטינקט האימהי ובין רגשותיה לאורי, "מה אם אני עושה לו טראומה לכל החיים?".
אורי חש לעזרתה וניסה להרגיעה: "את בהתקף חרדה, זה טבעי". אך נדמה כי לקולות המקטרגים מבחוץ יש השפעה רבה על האמא נורית זך, שבחרה לצאת באמצע הלילה ולנסות להשיב על קנם את היחסים עם בנה.