מתים להתחיל לרוץ אבל לא יודעים איך להתחיל? הבלוג של המאמן, גלעד קובו, ילווה אתכם לכל אורך הדרך, מהצעד הראשון על המסלול ועד השגת המטרה: "כמו הצעד הראשון כך גם הרבה מהצעדים שבאים אח"כ - רצים בעיקר מהראש. אם הראש רץ, הגוף כבר יגיע"
גלעד קובו | המרתון | פורסם 10:04 16.09.13
כל אחד יכול לרוץ. ובכל זאת, במשך הזמן פגשתי הרבה אנשים ש"רוצים להתחיל לרוץ" ואז - מה אז? פתאום נוצר קושי לעשות את הצעד הראשון. היום זה לא מתאים "בגלל הילדים", מחר לא כי "צריך להיות מוקדם בעבודה" או "מאוחר בעבודה" היום "חם מדי" ומחר "קר מדי" ולחובבי הריצה על ה"הליכון" בעצם בכלל אין מנוי במועדון.
לשמחתי, גם בתהליך של שינוי עמוק מדפוסים ותיקים, גם ברצון להפוך חלום למציאות ובמיוחד כשאנו יודעים שאין באמת קיצורי דרך, יש לכולנו את היכולת לבצע שינוי. כן, גם לי לקח זמן להחליט, להבין, להפנים ולנסות. אז אם ברצונכם להתחיל לרוץ וחלק מהתירוצים הרשומים מעלה מוכרים לכם, זה הזמן לבצע את השינוי. במאמר זה אתן לכם מספר טיפים ושלבים בתהליך שיהפכו את מה שנראה כבלתי אפשרי לאפשרי אז קדימה... יוצאים לדרך... מתחילים לרוץ.
המאמן גלעד קובו במהלך אימון|צילום: רונן אקרמן, קשתמתגברים על הפחד: "הכל מתחיל בראש"
האם מדובר בעצלנות? בפחד סמוי להתחייב למשהו שלא בטוח שנצליח בו? מה זה בכלל "להצליח" בריצה? הרי רוב האצנים החובבים לא באמת חושבים שיהפכו ליוסיין בולט (שיאן העולם בריצות 100 ו-200 מ'). אנחנו בסך הכל רוצים להרגיש טוב עם עצמנו. לחוש את תחושת העירנות הזו שמקבלים אחרי אימון טוב. לרדת קצת במשקל, להיות בכושר ולחוש סיפוק מעצם זה שהצלחנו לפנות קצת זמן איכות לעצמנו.
המכשול הראשון הוא להחליט שבאמת "מתחילים לרוץ". מנקים את הזיכרונות מריצות ביה"ס או הצבא בהם רצנו כי הכריחו אותנו ומפנים מקום לריצה מהנה. זו שאנו עושים בשביל לשפר את איכות חיינו ולהיות בכל פעם קצת יותר טובים ממה שהיינו בפעם הקודמת. שהרי שם נמצא הסיפוק האמיתי.
הנעליים הנכונות
בחרו נעלי ריצה שמתאימות לכם לא מבחינת המראה אלא מבחינת ההתאמה לרגל. בחנויות מקצועיות יבדקו ויקבעו בשבילכם את פרופיל ההליכה והריצה שלכם ויתאימו לכם את הסוג הנכון. כל התהליך הזה יקח לכם בדיוק כמה דקות ויאפשר לכם נוחיות מקסימלית וצמצום טווח הפגיעות האפשריות.
חשוב לזכור שהנעל היא הקשר שלנו עם הקרקע, במהלך הריצה אנו עושים עשרות אלפי צעדים וכף הרגל סופגת את משקל הגוף. לכל אדם יש כף רגל שונה, פלטפוס, אולפוס, כפות רגליים רחבות או צרות, כל אלה הם גורמים שמשפיעים על סוג הנעל שיש לנעול לריצה. כשהנעל אינה מתאימה לכף הרגל, למשקל או למשטח שעליו אתה רץ אפשר בקלות לסבול מפציעות כגון שברי מאמץ, יבלות כרוניות, דלקות וכו'.
בסופו של דבר כל אחד רץ עם עצמו|וידאו WMV: YanLev, Thinkstockלפעמים יותר קל "ביחד"
אז איך עושים את זה? לפעמים, יותר קל "ביחד" מלחוד. לא שריצה זה ספורט קבוצתי. בסופו של דבר כל אחד רץ עם עצמו, בקצב שלו ובמקום שנוח לו. אבל מחויבות למסגרת קבוצתית המגדירה יום ושעה כמו: "ביום ראשון בשמונה באיצטדיון", לפעמים נותנת את הדחיפה הזו שאנחנו צריכים כל כך בשביל לעשות את הצעד הראשון.
הצעד הזה הוא הצעד שמתחיל בראש ולא ברגליים. כל רץ חובב יספר לכם שכמו הצעד הראשון כך גם הרבה מהצעדים שבאים אח"כ - רצים בעיקר מהראש. אם הראש רץ, הגוף כבר יגיע. מרגע שהריצה נכנסת ללוח הזמנים שלנו, כבר יותר קל להתמודד איתה. עכשיו כבר מדובר בפרטים ספציפים. יש יום ויש שעה. אפשר לכתוב את זה ביומן ופתאום נהיה סדר בבלאגן. כשרצים זה לגיטימי וכשנחים זה גם בסדר. כי מנוחה היא חלק מהאימונים ולא עוד "יום שהתעצלתי". עכשיו כבר יש מאמן ויש תכנית וכל מה שנישאר זה לרוץ או ללכת או לשלב את הכל יחד. כל אחד בזמן ובקצב שלו.
אם יש מטרה יש דרך
משנמצאה המסגרת ל"התחיל לרוץ" מתעורר קושי חדש. לא פחות מאתגר מהקודם. התמדה. כולנו מכירים את תחושת ההתלהבות שיש אחרי אימון או שניים. נהנינו ונשבענו שמעכשיו אנחנו מחוייבים. אבל מהר מאוד אותם השדים שתקפו אותנו עוד לפני שהתחלנו מתעוררים מחדש. "היום קר" ו"היום חם" ו"אולי אדלג רק על האימון של היום", עד שלאט-לאט שוב אנחנו חוזרים אל הכורסה הנעימה ומשתקעים בה.
קשה מאוד להתמיד במשימה כשאין בפנינו מטרה ברורה. אך מיום שמציבים לריצה מטרה, ולא משנה מהי, הדרך להשגתה הופכת ברורה והגיונית והיכולת להתמיד לאורך זמן כבר מקבלת משמעות אחרת. כעת כבר מדובר בהישג אישי. הגשמה.
כל אדם ובוודאי כל אצן חובב בין אם הוא מתחיל או מנוסה ידע לספר על תחושת הסיפוק האדירה מעמידה במטרה. למטרה עצמה אין כל משמעות. למי שרק מתחיל את דרכו, תהיה זו תחושת הסיפוק מריצה רצופה לאחר תהיה זו ריצה של שעה ומכאן השמיים הם הגבול.
לכל אחד יש את הקצב שלו
אז עכשיו כשהחלטנו, קבענו מטרה, הצטרפנו לקבוצה או לחבר לריצה ונעלנו נעליים, כל שנותר זה לעשות את הצעד החשוב מכל לרץ המתחיל: הצעד הראשון מעבר למפתן הדלת. חשוב להבין שההתחלה צריכה להיות איטית. במהלך החודשיים-שלושה הראשונים בונים את הכושר ומרגילים את הגוף. האימון בשבועות הראשונים צריך להיות משולב במקטעים של הליכה וריצה כשלאט-לאט מאריכים את זמן הריצה ומקטינים את זמן ההליכה. כדאי להתאמן על-פי זמן ולא על-פי מרחק. הזמן הוא תמיד קבוע, זמין וקל למדידה! ההתקדמות היא אישית ולכל אחד יש את הקצב שלו. האימונים בשלב הראשון צריכים להיות בין עשרים דקות לחצי שעה כשעולים בהדרגה לארבעים וחמש דקות עד שעה במהלך התקופה הזו.
רוצים לשאול את גלעד שאלות על מהלך האימונים? השאירו תגובה וגלעד יענה על שאלותיכם
