דניאל גל הציגה ביצועים מרשימים לאורך העונה של "רוקדים עם כוכבים" (פרק חדש בראשון, ערוץ 12) וריגשה כששיתפה על המחלה איתה התמודדה בילדותה. לצד הרקדן אדיר בלומנפלד, השחקנית סחטה מחמאות מהשופטים אבל בסופו של דבר זה לא הספיק והשניים הודחו בשלב רבע הגמר. את הריקוד האחרון היא הקדישה לבנה, אותו היא מגדלת עם בעלה ביישוב בצפון שנמצא בקו העימות.
היום (ו'), גל התארחה בתוכנית של גלית גוטמן ואילנית לוי וסיפרה על חיי המשפחה במציאות המורכבת בצפון ועל התחושות לאחר ההדחה מתחרות הריקודים. "זה לא הפתיע אותי בכלל, אני חייבת להגיד", אמרה. "כל שבוע אני אומרת לאדיר, בן זוגי לריקודים: 'נראה לי בשבוע הזה ניפול'. אבל זה כן מבאס ברמות, הגעתי עד לפה. אני ממש צעד מהגמר".
זה מטעמי פולניות?
"זו שאלה מצוינת, כי לא הגדרתי את זה ככה וזה ממש מתאים שזה יהיה מטעמי פולניות. אני תמיד מגיעה למעמד הדחה ואני פשוט כל שבוע, עוד מאז הוואלס הראשון, מרגישה שזה השבוע שהגיוני שאני הולכת".
היה נראה שהשיפוט מחמיר איתך כי הם יודעים שיש פה חומר גלם שאפשר לעבוד איתו.
"זה מעניין, כי אני לא ראיתי את זה מבחוץ אף פעם. חשבתי שכל מה שאני חווה כאקסטרים, זה כי אני מבפנים. הרגשתי שהשיפוט הוא תמיד הוגן, לא רק עליי אומרים: 'קל לה יותר', גם על לינוי אומרים שקל לה יותר, גם על דור אומרים שקל לו יותר. במובנים מסוימים לי היה יותר קשה כי אני אמא. לכל אחד יש את למה קל לו ואת למה קשה לו ובסופו של דבר, בטח בשלבים האלה, ה'לא פייר' כבר כמעט לא קיים. כולנו באותה רמה ומנסים לשעוט קדימה".
את הריקוד האחרון הקדשת לבן שלך. דיברת על זה שאת כרגע שומרת עלינו בגבול בקיבוץ יחיעם.
"חד משמעית, קיבוץ על קו העימות. אנחנו אמנם לא קו ראשון אז אנחנו לא מפונים, אבל אנחנו בפיצוצים כל היום. זה מדהים, כי אני יושבת פה ואני מברי המזל שגרים בצפון. זה חשוב להגיד, כי אני לא מפונה ויחסית ביחיעם, טפו חמסה, לא היו המון אירועים".
איך זה להיות כל היום בפיצוצים עם ילד בין שנה וחצי? אי אפשר באמת להסביר לו את הדבר הזה.
"לא, וגם לא צריך. אני לא יודעת למה אנחנו חיים במדינה שאנחנו אמורים לנרמל דבר כזה בשביל הילדים שלנו. אפילו אין לנו ממ"ד בבית, אנחנו במרחק חמישים שניות ריצה ממרחב מוגן והנפילה היא תוך ארבע עשרה שניות מהאזעקה. אנחנו פשוט משתטחים עליו, עושים כאילו זה מצחיק ואומרים 'שמע ישראל', זאת האמת. המציאות בצפון כרגע איומה ונוראה והיא דומה קצת למה שכולנו הרגשנו סביב שבעה באוקטובר, זו מלחמה פעילה כל הזמן. שוב, אני מברי המזל וברות המזל. יש אנשים שלא בבית שלהם עשרה חודשים, את זה אני אפילו לא יכולה להבין. אנשים מרגישים שאולי לא יהיה להם לאן לחזור, מה קורה בקריית שמונה?".
קחי אותנו לבחירה לעבור לשם, כי גדלת במרכז והעבודה שלך במרכז בתל אביב.
"ללא פקקים זה שעתיים נסיעה, אבל מה זה ללא פקקים? באיזה שעה יש ללא פקקים? אני גיליתי ששם הלב שלי, לא רק בעלי המדהים אלא באמת משהו בשבילים, בקיבוץ, בדרך הזאת לגדל ילד, בלגור כל כך קרוב למצפה ענק. כנראה שם הלב שלי. כמות האנשים שאמרו לי: 'את תיעלמי' - אני שילשתי את כמות העבודה מאז וזה כנראה כי אני מאושרת, ולא קשור כל כך למרחק. אני מרגישה שהלב שלי שם ואין לי שום בעיה, רכבת ישראל נהדרת, נוסעת בה הרבה, שומעת מוזיקה והכול בסדר".
מה הביא אותך ל"רוקדים עם כוכבים?"
"פנטזיה שהתחילה לי בגמר של שנה שעברה עם חבשוש, גיה ולי בירן. פתאום נשתלה בי המחשבה הזאת מבלי לשלוט בה ושמרתי אותה בסוד. באתי לסוכנת שלי שהחליפה חמישה צבעים כשאמרתי לה שאני רוצה להיות ב'רוקדים עם כוכבים'. משהו בי דמיין את עצמי עושה עוד ועוד ריקוד, לומדת משהו שאני לא יודעת. זו הפקה כל כך גרנדיוזית ויצירתית. כל שבוע להיכנס לסטודיו, ללמוד סגנון אחר שלא ידעת עליו שום דבר, להניח, להציב את הגוף. אני תמיד אומרת שאם יש משהו שהגעתי בכושר אליו, זה כושר לקבל ביקורת. זה מעולם לא עשה לי קשה, אני פשוט רגילה מהמקצוע שאני באה ממנו".
מה את לוקחת מהחוויה?
"זה מפגש עם עצמך, בגלל שיש משהו בחוויה של להיות תלמידה, לא לדעת, לעבוד קשה ואז קצת כן לדעת. זו חוויה שבעיניי כמעט קדושה, לא לדעת ואז כן לדעת ולעבוד נורא קשה. מבחינתי, להיות תלמידה של הדבר הזה זו החוויה הכי מפוצצת והיא באמת טירונות על להיות הבן אדם שאתה. זה נראה לי מה שאני לוקחת מהדבר המדהים הזה, שמומלץ לכולם".
דניאל גל היא שחקנית מוכרת כבר שנים רבות, כיכבה במספר סדרות מצליחות והופיעה על במת התיאטרון. ההשתתפות ב"רוקדים עם כוכבים" הגדילה את החשיפה שלה, על כך היא אמרה: "כן, אבל עברתי מלהיות רותם מ'תאג"ד' לרותם מ'רוקדים עם כוכבים', אני לא דניאל. זו חשיפה מאוד גדולה ודיי מפוצצת ולכבוד הוא לי. המשכתי להופיע בתיאטרון כל הזמן הזה, בעצם לא הפסקתי את העבודה לרגע. אני לא יודעת אם זה מרגיש קצת אחרת, יש לי נאמבר ריקוד בהצגה שפתאום אני קצת יותר בכושר אליו, אז נראה לי זה מה שזה מרגיש".
מה סגנון הריקוד שהכי שנאת?
"צ'ה צ'ה, ברור. ג'ייב זה גם על הפנים, ג'ייב וסמבה לא בשבילי. אבל טנגו זה משהו מדהים, איזו אצילות, איזה קווים. אדיר היה מדהים. האדם הזה קילף אותי מהרצפה, פיזית ורוחנית, עוד פעם ועוד פעם במשך חצי שנה. זה פרטנר, חבר ומורה דרך אמיתי. העונה הבאה תשרוף לי ברמות".
יש לך זוג פייבוריטים לניצחון?
"פחדתי נורא מהשאלה הזאת, כי ברור שיש לי וברור שאני לא אגיד אותו. אני כל כך אוהבת את מי שנשאר, אבל ברור שיש לי את טעמי האישי ואני לא אגיד אותו".