בשבועות האחרונים, שרת התחבורה לשעבר ויושבת ראש מפלגת העבודה, מרב מיכאלי, עסוקה במאבק ברפורמה המשפטית. למרות שראש הממשלה נתניהו הודע על עצירת החקיקה, ותהליך ההידברות החל, מיכאלי מבהירה כי לדעתה יש לצאת לרחובות במוצאי שבת הקרובה.
"בכל הכוח, אם זה היה תלוי בי אני לא הייתי מסכימה להידברות שמתקיימת", היא אומרת בשיחה עם גלית ואילנית, "בלי גניזה של החקיקה לחלוטין, אסור היה ללכת להידברות. לצערי חלק מהאופוזיציה כן הסכימו להשתתף בה, לכן אנחנו לא יכולות שלא להיות שם. להיות שומרות ושומרי הסף, לוודא שלא קורה דברים שאנחנו לא מסכימים להם".
למה להמשיך את המחאות?
"המחאה היא המאבק הכי חשוב והכי אפקטיבי שמזכיר לכולנו מה מוטל פה. דיברתי השבוע עם מקבילי בפולין ושם שהשתלטו על בית המשפט, התקשורת והחברה האזרחית, הרבה יותר קשה להפגין. הוא סיפר לי קצת איך זה הלך ובהתחלה גם אצלם הייתה מחאה נורא חזקה, דחו את זה והמחאה נרגעה - וכשהם חזרו עם החקיקה נגד הדמוקרטיה המחאה לא חזרה באותו אופן".
אני לא חושבת כמוך, אני חושבת שהשבת הזאת אשב בבית. צריך להידבר, גנץ עולה בסקרים למעלה ואתם נעלמים.
"אני העברתי את החוק שמחייב אנשים להידבר לפני שהם הולכים לתהליך גירושים. אני מקדמת את חוק הגישור, את כל סוגי ישוב הסכסוכים במדינת ישראל, אי אפשר להגיד עליי שאני נגד הידברות. אבל כשמישהו פורץ אלייך הביתה, שובר את כל מה שיש ועומד עם אקדח ואומר 'סבבה בואי נידבר', צריך לומר פחות הידברות".
את מבינה את מצביעי הימין שאומרים: "גם אנחנו כועסים, גם את הדעה שלנו לא סופרים"?
"אני מאוד מבינה את התחושה הזאת. אבל יש הבדל בין דעה, שאנחנו חייבות וחייבים חופש דעות מוחלט שזה כל העניין בדמוקרטיה - לבין חקיקה שבסוף תצמצם את היכולת שלנו להביע דעה. צריך לשמוע את הדעות של כולם, הייתי מאוד רוצה שנצא מהמצב של מאבק, אני רוצה מקום לכולם ולכולן, החקיקה שמביאים תעשה הרבה פחות מקום לרובנו".
אני שומעת מצד אחד שאת אומרת "בואו נלך לבחירות", מצד שני את רואה את הסקרים ואת מתחת לאחוז החסימה.
"כן, אבל הסיפור הוא לא אני ולא מפלגת העבודה, הסיפור הוא מדינת ישראל, אני בעבודה הזאת בגלל החברה הישראלית. הייתי בטלוויזיה הרבה שנים, לא חסרה לי חשיפה, העבודה הזאת קשה מאוד, וזה ממש לא מעניין - אלא מה שטוב למדינת ישראל. מה שטוב למדינת ישראל, זה שנחליף ראש ממשלה שמפטר את שר הביטחון שלו כשהוא מתריע שיש בעיה בביטחון, רק בגלל שזה לא נוח לראש הממשלה. שיהיה לנו ראש ממשלה שמסוגל לקיים קשר עם בת בריתנו החשובה ביותר, ארצות הברית, שזה אחד מיסודות הביטחון הכי החשובים למדינת ישראל ולא מישהו שגורם לנשיא ארצות הברית להגיד 'אתה לא תוזמן לפה בזמן הנראה לעין'".
אני מחכה כבר חודשים לסוג של התנצלות. גם עכשיו במחאות, הרבה מאוד אנשים יוצאים לרחובות וכועסים על זה שלא התחברת, שהם ברחובות עכשיו גם בגלל מרב מיכאלי. למה לא לבוא ולהגיד שגיתי?
"גם אני שומעת את הקולות האלה, אני שומעת אותם מכל עבר. הכאב על התוצאה הוא שלי לא פחות, אם לא יותר, המפלגה שלי ירדה לארבעה מנדטים. אבל כן עשיתי החלטה, שהייתה ההחלטה הכי מושכלת בזמן אמת לאור הנתונים. גם לא עשיתי אותה לבד. כל המפלגה התנגדה להתחבר עם מרצ, חלק מחברי הכנסת שלי אמרו 'אנחנו לא נהיה ברשימה משותפת'. אומרים עליי כל הזמן את המילה אגו, זהבה גלאון אמרה: 'את תהיי מספר אחת', לא היה פה מאבק מי תהיה בראש, אז איפה האגו? איך זה מתיישב? האם לא הייתי מעדיפה לעמוד בראש רשימה של עשרה מנדטים? מאשר להתמודד עם התוצאות הקשות האלה?".
למה לא להגיד סליחה, שגיתי?
"בחיים הרגילים אני מתנצלת בקלות, תמיד קל לי להגיד: 'מה זה חשוב מה היה, אני מתנצלת'. זה כל כך קשה לי כי כאילו מטילים ספק בתום הלב שלי, בכוונות שלי, מאשימים אותי בזה שלא היה לי אכפת. את זה אני לא יכולה לקבל, אני לא מוכנה, אני כאן רק בגלל שכל כך אכפת לי. אני כל כך לא פוליטיקאית בהקשר הזה. עשיתי החלטה שנועדה לעשות את התוצאה הטובה ביותר האפשרית ויצא ממש גרוע. יש לי כל כך הרבה מסקנות בדיעבד, על כל כך הרבה טעויות, שלי בראש ובראשונה - כי אני לוקחת אחריות, קודם כל המפלגה והעבודה שלי. בגלל האחריות הזאת אני כאן ונאבקת את המאבק, אני זאת שאומרת 'אסור להיכנע להם'. אבל אני לא מוכנה להגיד את מה שהוא לא נכון, ההפך הוא הנכון. זה שיצא גרוע זה לא אומר שההשתדלות לא הייתה הכי אמיתית והכי נכונה. כן, חרא לי שזה יצא גרוע, ואני לוקחת את כל האחריות, אני עובדת על שיקום המחנה והמפלגה, על זה שבבחירות הבאות אנחנו נלך באופן אחר, מאוחד. אבל כאילו רוצים שאגיד שכל הדברים שאומרים עליי הם נכונים - והם לא".
את האישה היחידה שעומדת בראש מפלגה, איפה הנשים? איך נשים לא מצביעות לנשים?
"אני מסכימה איתך שאנחנו חייבות לקחת בחשבון את האינטרסים שלנו, מה חשוב לנו כנשים, כאימהות, אפילו כבנות זוג. מי ידאג לנו ולאינטרסים שלנו? התחושה שלי שנשים צעירות מאוד מזדהות ורואות את הדבר הזה, ברור להן שהן צריכות להילחם על המקום שלהן".
את חושבת שנשים לא מבינות מה באה להגיד צעדת השפחות?
"תשע נשים נרצחו מתחילת השנה, זה בלתי נתפס. בממשלה הזאת זה כפול מהתקופה המקבילה בשנים רגילות, וזאת ממשלה שרוצה לקחת לנו עוד יותר זכויות והגנות. אנחנו במדינה שיש בה אלפי מסורבות גט. הלבוש האדום הוא בגלל הדם: גם הדם של רצח ואלימות וגם הדם של הנידה. יש מקומות שבזמן שאת במחזור אסור לגעת בך או להגיש אוכל כי מישהו החליט. אם אתה מאמין או את מאמינה זאת זכותך, אבל יש הבדל בין אמונה אישית לבין חוקי מדינה וכשחוקי מדינה באים לידי ביטוי במה את יכולה או לא יכולה לעשות כשאת במחזור אז יש לנו שיבוש מאוד גדול שצריך לתקן אותו. לכן נשים יוצאות, מה זה פרובוקציה? זאת לא מישהי אחת, זה לא אירוע מקומי. הזכויות שלנו מאיומות, בגלל שכל מי שמקבלים את ההחלטות בגדול הם גברים. את אמרת שאני האישה היחידה, אני לא מדברת על זה , אבל את חושבת שזה לא דבר שמורגש? שצריך להתמודד איתו?".
איפה את מרגישה את זה?
"יש הבדל מאוד גדול בין להיות חברת כנסת לבין להיות היחידה, לבד, זה סיפור אחד לגמרי".
לא נעים את אומרת.
"מאתגר מאוד".
לגבי חוק האיזוק האלקטרוני אמרה: "הביאו את זה לקריאה ראשונה, כל מה שנדרש זה לקחת את העבודה שנעשתה ולקדם אותה, הם לא מוכנים לעשות את זה. זאת ממשלה ששמה בהסכמים הקואליציונים שלה התחייבות שמדינת ישראל לא תחתום על האמנה הבינלאומית למאבק באלימות כלפי נשים. השר איתמר בן גביר נפגש עם ארגוני הגברים כי חשוב לו לא לעשות עוול לגברים. אני לא מעוניינת לעשות עוול לגברים אבל בנתיים נשים נרצחות, תתקדם עם הדבר הזה. יש תחושה שחיים של נשים לא חשובים להם".
יש לך שיח עם אנשי קואליציה?
"חברתי גילה גמליאל, איתה יש לי בפירוש שיח, ניסתה לגרום לזה שהקואליציה לא תצביע נגד החוק הזה - אבל לא הצליחה. אני עשר שנים בכנסת, שמונה מתוכם הייתי באופיזציה, תמיד היו לי יחסים טובים עם הקואליציה וזאת קואליציה שאי אפשר לדבר איתה, הם לא רואים בעיניים, כל מה שמעניין אותם זה לדרוס את מערכת המשפט ואת הזכויות של מי שלא נראה להם".