ביותר מחצי מהכיתות בישראל יש לפחות ילד אחד מוחרם. הנתון המדויק הוא 61.5% אם אתם מתעקשים, מה שמאפשר לנו לקבוע בבירור שברוב הכיתות, יש לפחות ילד אחד עם לפחות צלקת אחת, שספק אם תגליד אי פעם. זה נתון שמצליח לזעזע לא רק בגלל היקף התופעה הנרחב, אלא בעיקר בגלל העומק שלה. בעוד שקל לנו למדוד כמה ילדים מוחרמים יש, הרבה יותר קשה למדוד מה הנזק שהחרם עושה להם ועד איזה גיל הוא ממשיך להשפיע עליהם.

המחקר, שפרסם מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל ונערך ידי ערן חכם ופרופסור יוסי שביט לפני כשנתיים, מציג תמונת מצב עגומה מאוד בכל הקשור לחרמות בקרב תלמידי ישראל. סביר להניח שמאז פרסומו, המצב רק החמיר. המחקר מצא כי ישנה התאמה בין הסיכוי להיות קורבן לחרם להישגים לימודיים נמוכים במתמטיקה ובאנגלית. בעוד שבמציאות קשה לתאר את תופעת החרם באופן מדויק, החוקרים הגדירו חרם כ"אלימות שלקיומה נדרשות אי-סימטריה וחזרתיות, כלומר, אלימות שהיא בריונות במהותה". במציאות חרם יכול להתבטא באלימות פיזית, נפשית או גם וגם, וגם אלימות מסוג שלא הכרנו קודם – אלימות וירטואלית, שבאה לידי ביטוי בהצקות חוזרות ונשנות ברשתות החברתיות.

אילוסטרציה: בריונות רשת (צילום: Brian A Jackson, ShutterStock)
בריונות ברשת כוללת גם הפצת שמועות זדוניות, אילוסטרציה|צילום: Brian A Jackson, ShutterStock

על פי המחקר, בשנת 2015 כ-6 אחוזים מהתלמידים בישראל דיווחו שהטילו עליהם חרם וכ-4 אחוזים דיווחו שקראו להחרים אותם ברשת. הבריונות ברשת כוללת גם הפצת שמועות זדוניות, כפי שהעידו 4.5% מהנשאלים, הפצת קללות (6.4% מהנשאלים) והפצת תמונות (4.5% מהנשאלים). הנתונים האלה מטרידים במיוחד לאור העובדה שבימינו כחצי מהילדים מחזיקים בטלפון סלולרי כבר לפני גיל שבע, כפי שעלה לאחרונה במחקר שערך מכון המחקר הבריטי Childwise.

>> מכירים ילד בגילאי 9-15 שחווה קשיים חברתיים בבית הספר? צרו קשר במייל shkufim2020@gmail.com

חרם, בין אם "וירטואלי" או "פיזי", מצליח להשפיע לא רק על הילד המוחרם, אלא גם הילדים האחרים שלוקחים חלק באקט ההחרמה – כך מצא המחקר של שביט וחכים. בקרב הנשאלים, כמעט מחצית (48 אחוזים) ציינו שאלימו שמופנית כלפי אחרים גורמת להם למצב רוח רע ו-32 אחוזים דיווחו שאלימות שמופנית כלפי אחרים מקשה עליהם להתרכז בלימודים. גם עדות לחרם מצליחה להשתקע עמוק בנפש, להותיר צלקות ולהשפיע על התנהגותו של הילד בטווח הארוך.

מאפייניהם של הילדים הסובלים מחרם חוצים לאומים, גילאים ומעמדות. שיעור המדווחים שסבלו מחרם היה הגבוה ביותר בכיתה ה' (7.0%) ולאחר מכן בכיתות ו', ז', ח' וט'. בניגוד למה שנהוג אולי לחשוב, בנים ובנות סובלים מחרמות במידה דומה. בעוד שבנים סובלים מאלימות פיזית הכוללת בעיטות, דחיפות והרס רכוש, בקרב בנות התופעות הנפוצות היו הוקעות, רכילות וכדומה.

מאפיין נוסף שנבדק במחקר הוא מצבם הכלכלי של הילדים המוחרמים. במקרים שנעשו במדינות אחרות בעולם, לא נמצא קשר חד משמעי בין רקע חברתי-כלכלי לחרמות. מחקרים אחדים מצאו שתלמידים מרקע סוציו-אקונומי נמוך נוטים להיות קורבנות לבריונות, ואילו מחקרים אחרים מצאו רמות גבוהות של בריונות וחרמות דווקא בבתי ספר שתלמידיהם מגיעים מרקע סוציו-אקונומי גבוה יותר. מחקרים שנעשו בישראל מצאו אלימות פיזית חמורה יותר בבתי ספר בהם לומדים תלמידים ממעמדות נמוכים, ואילו אלימות מילולית בבתי ספר בהם לומדים תלמידים ממעמד גבוה.

ילד עצוב  (צילום: By Dafna A.meron, shutterstock)
אילוסטרציה|צילום: By Dafna A.meron, shutterstock

לאור הנתונים העגומים הללו, ניתן לקבוע שתופעת החרם בישראל נפוצה במרכז ובפריפריה כאחד, בקרב כל המגזרים ובשכבות גיל רבות. כעת המאבק בתופעה יוצא מגבולות הבית ובית הספר ומגיע גם לטלוויזיה. פרויקט טלוויזיוני חדש וראשון מסוגו יעניק למשתתפים כלים להתמודדות עם חרם. לטובת הפרויקט שישודר בקשת 12, אנו מחפשים ילדים בגילאי 9-15 המתמודדים עם קשיים חברתיים בבית הספר. לפרטים נוספים פנו במייל: shkufim2020@gmail.com.